עלה בדעתי לקרוא היום כותרות של עיתון כלשהו ולכתוב את תחושתי או מחשבתי לְגַבָּן. לקחתי לידי את גיליון ישראל היום של היום, 13.7.2023 ובחנתי את עצמי. חלק מהכותרות השונות השלימו זו את זו. והנה אשר התקבל: 1. "מתרחקים" ביידן מביבי. אין ברקע הזמנה לביבי לארה"ב..- א. מלחמת ב' ב-ב'. המפסידים: העם והמדינה בישראל. מנצח - אין! ב. הרעיון: הַזְמֵן אתה בכבוד רב את ביידן לביקור בישראל. לא מתאים לכתוב לו שבמזרח התיכון אומרים "אם ההר לא בא למוחמד מוחמד בא אל ההר", אבל אולי זה יגרום לו לחשוב על ההצעה; 2. מומחים מזהירים: "בשל החום הכבד המנעו משהיה בחוץ" א. פסק זמן בהפגנות. ב. אינך יכול לסמוך על צינון ממתזי המכתזיות של בן-גביר... הן לא נועדו לצינון האווירה, להפך! 3. יעד הקואליציה: אישור סופי לחוק הסבירות עוד לפני ט' באב א. מתאים בהחלט. מיד אחרי חקיקה כזו מתאים יום אבל וצום! ב. קשה לדרוש מהממשלה הזו סבירות ושכל ישר לפני שיש חוק סבירות... 4. אזהרה מוושינגטון - כתבה בניו-יורק טיימס א. סמוך על שיקלי, אטבריאן ואמסלם - יהיה בסדר; ב. מצד שני - ננוחם: תם המשבר בין ישראל לסרביה והיא תפתח פה שוב שגרירות; 5. אבו מאזן צוחק כל הדרך לג'נין - א. יש לו כל הסיבות לכך. מזכיר לי שֶׁרָפוּל כעס [לפני שהוקם צד"ל] על הפלאנגות הנוצריות בלבנון אלו התקשו בנשק, שיחקו משחקי מלחמה וטבח, כשצה"ל נלחם בפועל; ב. האמת - אבו מאזן נחת בבית הקברות של מחנה הפליטים ולא נכנס לעיר עצמה. אולי בא להכרות עם המקום. בו בזמן עוכב בכנסת החוק למניעת החזרת גופות מחבלים... בבנין ציון ננוחם.