לְמַרְבֶּה הָאָסוֹן מַעֲרֶכֶת הַבִּטְחוֹן הַמְּפוֹאֶרֶת שֶׁלָּנוּ, שראשיה כֹּה הִלְלוּהַּ וְעָסְקוּ, בְּעִיקָּר מִפִּי שַׂר הַבִּיטָּחוֹן גלנט וְהָרַמַטְכָּ"ל, וְכַמּוּבָן מִפִּי רה"מ עַצְמוֹ בַּהַתְרָאוֹת וּבְאַזְהָרוֹת רָמוֹת כְּלַפֵּי כל אוֹיְבֵינוּ, כָּשְׁלָה בְּיוֹם פְּקוּדָּה וּמִבְחָן. הַמּוֹדִיעִין רָאַה אֶת התגרויות חַמָּאס, אֶת אִימּוּנָיו אַךְ שִׂום דָּבָר לֹא הדלִיק אֶצְלוֹ נוּרוֹת אַזְהָרָה. חֵיל הָאֲוִויר הַבָּנוּי לְהַזְנִיק מִיָּיד מְטוֹסִים מְתוּדְלָקִים וַחֲמוּשִׁים עִם טַיָּיסִים תּוֹרָנִים הַיְּשֵׁנִים בָּהָנְגָרִים בְּבִגְדֵיהֶם ומוכנים לְהַמְרָאָה מִיָּידִית כָּשַׁל אַף הוּא. כָּךְ מִסְפָּר שׁוּפֶלִים ובאגרים, שֶׁעֶצֶם קירובם לַגָּדֵר הָיָה אָמוּר לְאוֹתֵת עַל הַסַּכָּנָה, פָּשׁוּט "קִילְּפוּ" במפתיע אֶת הַגָּדֵר החדשנית וְכָךְ לֹא רַק המרצחים הַמְּאוּמָּנִים שֶׁל הַחַמָּאס נִכְנְסוּ בטנדרים, בג'יפים, עַל אוֹפַנּוֹעִים וּבָרֶגֶּל לְלֹא הַפְרָעָה וְהֵחֵלּוּ בְּטֶבַח, אֶלָּא בעקבותיהם חָדַר גַּם אֲסַפְסוּף עזתי עָצוּם שֶׁסִּיֵּיעַ לְפוֹלְשִׁים בְּרֶצַח, בְּהַצָּתָה וְעָסַק בַּבִּיזָּה. כָּךְ מַמָּשׁ פָּעַל דָּאעֵשׁ בְּעִירָק וּבְסוּרְיָה בגרימת פַּחַד, חֲרָדָה וּנְסִיגָה רַבָּתִּי שֶׁל צָבָא מוֹדֶרְנִי חָמוּשׁ אַךְ מְפוּחָד. עַתָּה גַּם מְצַיְּינִים שֶׁהַצַּמָּרוֹת הַמְּדִינִית וְהַבִּיטְחוֹנִית שֶׁלָּנוּ אף קַבְּלוּ מֵידָע כְּלָלִי מוּקְדָּם, לֹא מְפוֹרָט אָמְנָם, מִמִּצְרַיִם עַל הַפְּלִישָׁה הַמְּתוּכְנֶנֶת, מֵידָע שֶׁלֹּא גָּרַם לִמְפַקְּדֵינוּ לְהַגְבִּיר מִיָּד כּוֹנְנוּת וְלִשְׁלוֹחַ תִּגְבּוֹרוֹת לַגְּבוּל, לְהָעִיר וּלְעוֹרֵר אֶת רה"מ [שֶׁלִּדְבָרָיו נוֹדָע לוֹ עַל הַפְּלִישָׁה רַק בְּשַׁבָּת בְּשָׁעָה מְאוּחֶרֶת - מַכְשֵׁלָה קָשֶׁה כשלעצמה, אֵם דִּיֵּיק בִּדְבָרָיו], ומשנודע לוֹ עַל הַפְּלִישָׁה וְהַטֶּבַח באזרחינו לֹא עָלַה בְּדַעְתּוֹ, מֶשֶׁךְ 4-3 יָמִים נוֹסָפִים, לְהָקִים מִיָּיד מֶמְשֶׁלֶת חֵירוּם, לַמְרוֹת הוֹדָעָתוֹ הַמִּיָּדִית שֶׁל בֶּנִי גנץ עַל נְכוֹנוּתוֹ לְהִצְטָרֵף וּלְהַטּוֹת שֶׁכֶם לְלֹא תְּנָאִים מוּקְדָּמִים. גַּם כְּשֶׁבִּיבִּיִ הִסְכִּים לְכָךְ, אַחֲרֵי שֶׁהִתְגַּבֵּר עַל הִתְנַגְּדוּתָהּ שֶׁל שָׁרָה רעייתו לְצֵירוּף גנץ לְמֶמְשָׁלָה, הוּא דָּחָה אֶת הַפְּגִישָׁה עִם גנץ יְמָמָה נוֹסֶפֶת, וְגַם זֶה רַק אַחֲרֵי שֶׁשָּׁלַח אֶת עוֹרֵךְ דִּינוֹ הַפְּרָטִי לְוַודֵּא שֶׁכְּהוּנָּתוֹ וְתוֹאָרוֹ כְּרֹאשׁ מֶמְשָׁלָה יוּבְטְחוּ. כּל זֶה - כַּאֲשֶׁר מִתְחוֹלְלִים טֶבַח וּלְחֵימָה קָשָׁה וְאֶזְרָחִים וְלוֹחָמִים נִטְבָחִים. לקראת הקמת קבינט החירום, או ממשלת החירום, קְרָא לה כפי שתקרא, נשא ביבי נאום עלוב ובזוי בכנסת, אומנם הפעם לשם שינוי בעברית. זה לא היה נאומו של מנהיג המוליך את עמו למלחמה ומסדיר מיד את תפקודם של כל מערכי החירום שכשלו. היה זה נאום מבולבל, בו קפץ ביבי מנושא לנושא ללא תוכן או סדר הגיוני. חזר עד לחרב שאול [עליה נפל המלך] וּלְ"קֶשֶׁת יהונתן לא נסוג אחור", לשיעור בהיסטוריה, לַשּׁוֹאָה ולציונות. כמובן שבנאומו התעלם לחלוטין מאחריותו האישית לשגשוגו של החמאס, אליו אִפְשֵׁר הזרמת מאות אלפי מיליונים של דולרים מקטר, העלים עין מכל הירי ושיגור הרקטות, בלוני התבערה, ההפרות של התחייבויות ארגון הטרור, מהחזקת שבויים וגופות לוחמים שלנו. ביבי הקפיד להזכיר את הישגיו האישיים שלו ואזכורים עם רמז משפחתי, ושכח את הכלל עליו חזר לא פעם: "אֵין סַמְכוּת לְלֹא אַחְרָיוּת"! בין ה"בומים" של מטחי הטילים נשמעה גם חבטת האבן שנפלה לו מהלב כאשר שמע את הרמטכ"ל נוטל אחריות למחדל. הייתה זו נפילת אבן נוספת מִלִּבּוֹ כפי ששמענו את קודמתה כאשר מפקד המחוז הצפוני במשטרה נטל אחריות לאסון מירון. ברגע שנמצא אָשֵׁם הוא, ביבי, פטור מכל אחריות [מעל ומעבר לרוח ועדת אגרנט שהטילה אחריות רק על הדרג הצבאי, ללא כל רמז לאחריות הדרג המדיני שמעליו]. ואם לא די באותו נאום ריק מתוכן הנה ביבי הוסיף עליו נאום נוסף תוך חילול השבת האחרונה, לבטח למשוש לבם של שותפיו החרדים שבמשך הלחימה לא חדלו מבזיזת קופת המדינה. שוב כדי להבטיח שאותם כספים קואליציוניים עצומים ומושחתים אכן יגיעו לישיבות ולאברכים ולא חלילה למיגון ישובי הגבול בצפון ובדרום ולא לחיילי ושוטרי ישראל להם חסרים אפודים קירמיים מצילי חיים, נשק וציוד נוסף. בנאומו בשבת ביבי דיבר לאומה אותה אילץ להמתין לנאומו עוד ועוד באמצע השידורים השוטפים ואמר משפטים חסרי כל תוכן ומשמעות. רבים מהשומעים תמהו אם לא הגיע כבר שלב הנבצרות. עם ישראל הוכיח את חיותו ואחריותו, בין היתר, גם בהתגייסות בניו ששהו בחו"ל לשוב מיד וליטול חלק בהגנת המולדת. היה ממש מאבק על המקומות במטוסים לישראל. עדיין אין אנו יודעים אם יאיר נתניהו, הלוחם [מיל.] בדובר צה"ל ומאבטחיו הצמודים, שבו מיד אף הם ארצה. עם כל הכבוד ליאיר לפיד הוא שגה ושוגה בכך שלא הצטרף אף הוא, למרות נימוקיו, לקבינט. גם אביגדור ליברמן אינו צריך להמתין להזמנה ועליו להודיע על רצונו. לא עת היסוסים וחשבונות פוליטיים היא העת הזו. אגב - אריה דרעי ניצל את ההזדמנות להגניב שר נוסף מש"ס לממשלה בעוד מערכת הבריאות נחנקת מעומס פצועים במלחמה ומחוסר תקציבים "שחרר" את שר הבריאות מתפקידו זה בִּמְקוֹם, לכל היותר, למנות לו סגן, אם העומס של שני משרדים אכן היה כבד עליו.