"בהינתן שיקול הדעת הרחב המסור למשרד התחבורה בהפעלת סמכויותיו, לא מצאנו כי העתירה שלפנינו מגלה טעם מבורר המצדיק את התערבותנו" - כך כתב שופט בית המשפט העליון עופר גרוסקופף בפסק הדין שדחה (כצפוי, יש לומר) את עתירת התנועה לאיכות השלטון, שביקשה להמשיך להפעיל תחבורה ציבורית בשבת במתכונת של שבתות המלחמה הראשונות. השופטים דוד מינץ ויחיאל כשר הסכימו עם גרוסקופף. באופן תמוה, איש מהם לא העלה משום מה בפסק הדין את סוגיית זכות העמידה של העותרת. וכי לעו"ד אליעד שרגא ולחבריו באיכות השלטון יש צי של אוטובוסים ורכבות שאותו הם מעוניינים להפעיל בשבתות, שמשרד התחבורה מונע מהם? את טיעון הזה לא אני המצאתי. העלו אותו כבר בשנת 2017 שופטי בית המשפט העליון בעתירה אחרת שדרשה משר התחבורה להתיר הפעלת תחבורה ציבורית בשבת. בית המשפט הבהיר כבר אז לעותרים כי למעשה אין להם זכות עמידה בבג"ץ, מאחר שמסגרת התקנות בגינה הם עותרים נמצאת במתחם מתן רישיון, וככל שאין הם מייצגים מפעיל תחבורה ציבורית שמבקש להפעיל תחבורה ציבורית בשבת, מה להם להלין. השופט חנן מלצר הוסיף כי אילו היו העותרים מקימים חברת הסעות ומגישים בקשה קונקרטית, ניתן היה לדון בה. נציגת העותרים אמרה כי היו פניות מפורשות של רשויות מקומיות, ומלצר השיב: "אז שהן תעתורנה. קראתי בעיתון שיש גוף שמנסה לעשות משהו כזה, שהוא יפנה". הוא ציין את העתירה הנוכחית כדוגמה לזכות עמידה מורחבת יתר על המידה. השופט דוד מינץ, שכאמור גם חתם על פסק הדין בעניינה של איכות השלטון, העיר כי התקנות מדברות על מתן רישיון למי שמבקש, ומתקין התקנות אומר כי לא יינתן רישיון אלא בתנאים א', ב', ג'. לדבריו, יסוד העניין הוא לגבי מי שמבקש רישיון, כיוון שהתקנה חיה בחסות פקודת התעבורה. השופט מלצר הבהיר לנציגות העותרים כי המפעיל הוא החוליה החסרה בעתירה, והוסיף: "גבירתי מבינה מה צריכים לעשות, ואז אולי יהיה לכם 'קייס'. אי-אפשר לחייב את שר התחבורה לחייב מפעיל להפעיל בהפסד". מילא השופטים האחרים, שאולי נעלם הדבר מעיניהם. אבל מי יגל את עיניו של השופט דוד מינץ, שאמר את שאמר. האם שכח מינץ מודל 2023 את מה שאמר מינץ מודל 2017?