התיעצויות

בארה"ב מודאגים, לפחות הדמוקרטים, מן ההתיעצויות שיש בתוך משפחת ביידן בעניין המשך התמודדותו על המשך כהונתו. בירושלים, גם מעטים בליכוד, מודאגים מכך שאין התיעצויות במשפחת נתניהו, בעניין המשך כהונתו.

מנהל בית החולים שיפא

חיילים נפלו על כיבוש בית החולים שיפא, ולכדו את מנהל אותו "בית חולים" שהיו בו מפקדות, נשק ואמל"ח של חמאס והוחזקו בו חטופים שאפילו לא קיבלו את התרופות שנשלחו עבורם אף שהגיעו לבית החולים ונמצאו שם באריזותיהן. מישהו פֹּה החליט לשחרר את אותו מנהל של שיפא. כאן יד ימין לא יודעת מה עושה היד האחרת ( אסור לכתוב "שמאל"). יש לנתניהו 64 אצבעות מכניות בכנסת שאינן קשורות לשכל, ללב או למצפון, ויש לנתניהו גם המון ידיים ובוטים גם אלו ללא שכל או סדר. אומרים שיש אלוהים בְּשָׁמַיִם, אך מזמן הוא אינו יושב בירושלים. בוודאי לא בכנסת או בממשלה הזו.

נשיא אירן המנוח אברהים אל-אריסי

אצל המוסלמים השיעים המוות הוא אורח חיים. טוב שנשיא אירן אל-אריסי הצטרף (דווקא במסוק אמריקני מיושן) אל אלפי האזרחים שהורה לתלות. במקומו נבחר רופא לב. אולי ירפא שם מעט. לב הממשל שם זקוק מאוד לריפוי.

המטוטלת הפוליטית

הפוליטיקה בדמוקרטיות היא עסק חי ובמדינות מתוקנות הַמְּטוּטֶלֶת הפוליטית נעה ימינה ושמאלה. בדיקטטורות המטוטלת קפואה עד מותו של הרודן או נפילתו בהתקוממות או מהפכה. אין טוב מחילופי שלטון באופן דמוקרטי כך שהממשל החדש בודק וחושף את מעשי קודמו. כך עתה בצרפת המטוטלת הפוליטית נעה ימינה ואילו באנגליה היא נעה שמאלה. החשש בארה"ב הוא מתנועה שונה, הפעם אולי מַטָּה או מָעֲלָה. בישראל מטוטלת השלטון קפאה על מקומה בשנים האחרונות, אך בינתיים המדינה עצמה מתדרדרת מטה.

השבת החטופים הביתה

הלב מתכווץ במחשבה על מצבם וגם לנוכח זעקת בני משפחותיהם. המצב ברצועה גרוע. היה צורך להשלים מיד את כל כיבוש הרצועה וטיהורה ממחבלים, ממנגנוני חמאס ומכל אמל"ח. מבצע כזה היה מביא או למותם של סינוואר ואנשיו או לעסקה נוסח ערפאת בלבנון שתאפשר למרצח ולקומץ מקורביו לצאת למדינה אחרת, והפעם - בלי הסכמי אוסלו. חלף זאת הצבא נבלם והטיהור היה חלקי. ההפוגות אפשרו ומאפשרות לחמאס להתארגן מעט ובעיקר למלכד את הפירים, הבתים והדרכים ועל כך שילמנו, ואנו עדיין משלמים מחיר דמים נורא בלוחמים הרוגים ופצועים ובמטחי טילים לעוטף עזה ולעורף. זהו שקורה כאשר לא מסיימים פעולה עד הסוף. יש מקומות ברצועה, כמו סג'יעיה וחלק מח'אן יונס, שצה"ל כבש פעמיים ואף שלוש כי הטיהור או הביעור לא הושלמו עד תום. עתה על צה"ל לבחור אם להקים מעוזים בתוך הרצועה אשר עלולים להיות מותקפים כמו מעוזינו בשלהי מלחמת לבנון או להחזיק את הכוחות מחוץ לרצועה ולהגיח לפשיטות, אלא שאז מחבלים בודדים מוסיפים למלכד את המבנים, המנהרות והדרכים. מכל מקום אסור להוסיף ולדשדש בלי ביעור המחבלים והאמל"ח ככל הניתן. הפגנות או עסקות, למרבה החשש, לא יביאו לשחרור החטופים. בעניין זה לדעתנו נתניהו צודק בעיקרון, אלא שהוא עצמו מעכב את הצבא כבר חודשים, כולל העיכוב הארוך וחסר ההיגיון של פינוי האזרחים מרפיח.

מי ישלוט מחר (ומחרתיים) ברצועה?

אכן זו שאלה קשה שפתרונה אינו רק בידינו. אכן רע הדבר שהנושא טרם נידון אצלנו וטרם הוחלט מה עמדת ישראל. אולם האם חשבו אצלנו לא רק על המחר שאחרי המלחמה אלא גם על מוחרתיים: מי יפרנס את האוכלוסייה העצומה ברצועה, בה אין תעשיה, מקומות עבודה ופרנסה, פרט לחקלאות מצומצמת? האם שוב תוחזר אונרא? האם האיחוד האירופי יתמיד לסייע? מישהו שקל בעיה זו? אולי ראוי להושיב על המדוכה את מומחי החלפת השלטון כמו יריב לוין ושמחה רוטמן? הם הרי בינתיים צברו ניסיון...