מזה זמן רב ישראל מתדרדרת ממדינה דמוקרטית לדיקטטורה. תחת ניפוח הטענה הכוזבת שהרשות המשפטית, לרבות היועצת המשפטית לממשלה, משתלטת על הרשות המחוקקת ועל הרשות המבצעת מתרחשת הפיכה שלטונית לריכוז כל הכוח והסמכויות בידי רה"מ. הכנסת חדלה זה מכבר לתפקד וחלקה הקואליציוני הפך לחותמת גומי של הרשות המבצעת בעת שחלקה האחר, האופוזיציוני, מפורד וחסר מנהיגות ויכולת ומשמש כאותם כלבים הנובחים בעת שהשיירה הממשלתית חולפת על פניהם. הממשלה כיום מורכבת מאוסף לא יאומן של אפסים, שוטים, מושחתים ופחדנים ונשלטת בידי בנימין נתניהו ורעייתו. אלה מזלזלים בשריהם העלובים שגם אם יש בהם בודדים שאינם שוטים הנה אינם מעיזים להביע דעותיהם ככל שהן סוטות מתכתיבי נתניהו. חלקם אנשים ששוחדו לפרוש ממפלגות שבשמן נכנסו לכנסת ולא החזירו לבוחריהם את המנדט, אחרים הפכפכים כגדעון סער ומקורביו שהפרו את אמון תומכיהם וחברי מפלגותיהם ועתה רוקדים "מה יפית" בפני הפריץ נתניהו. נתניהו צובר עוד ועוד כוחות וסמכויות מעבר לכוח העצום שכבר יש בידו. אך גם כוח עצום זה אינו גורע מהססנותו ופחדיו להחליט החלטות נחוצות ברגע האמת. יריב לוין ושמחה רוטמן הורסים את השלטון הדמוקרטי האמור להתבסס על פיצול הכוח השלטוני למוקדי-כוח נוספים אשר אמורים להגביל במעט את הכוח המרכזי שבממשלה ולמנוע ממנו להתפרע. אלא שמוקדים אלו בישראל משותקים ומרוקנים מכל כוח. הכנסת בנויה מנאמניו של רה"מ, שיודעים מי העלה אותם מאשפתות לכורסאות הנוחות בכנסת וחוששים לעתידם אם חלילה יתקיימו בחירות אחרי שהתגלו באפסותם. איש מהם לא יעז להעלות איזה רעיון או דעה עצמאיים. מי שהביע עמדה נפלט מהמפלגה. האחרון בהם הוא יואב גלנט שנפלט מהממשלה ועתה מנסים לסלקו מהמפלגה. המערכת המשפטית מותקפת ומושמצת על-ידי הממשלה והכנסת. שר המשפטים מקשה עליה ככל יכולתו, הוא כבר השתלט על הוועדה למינוי שופטים, על תקציבי לשכת עוה"ד ועתה גם על מינוי נציב התלונות על שופטים. ועדת חקירה ממלכתית לטבח 7 באוקטובר אינה מוקמת. מבקר המדינה זוכר היטב על איזה צד מרוחה פיתו. מערכת הביטחון מבוזה ומושמצת הן בידי רה"מ, שלמעשה היא כפופה לו, והן על-ידי כל ח"כ משולח רסן, ובעיקר בפי אלו שלא שירתו בצה"ל או ששירתו שירות מקוצר. השלטון המקומי, עיריות ומועצות, חסר כוח וסמכות. תקציבו מאושר בממשלה והיא המממנת את החוסרים בהוצאותיו. אפילו לראש עירייה גדולה אין השפעה על הליכים מחוץ לעירו. ההסתדרות חסרת קו מנחה, מנהיגות או עוצמה ומסתפקת בפרסומים חסרי שחר בתקשורת, עם הָבְלָחַת סמכות כלשהי רק בעת שביתות נדירות של ארגוני מורים וסווארי הנמלים. התקשורת כבר אינה כלב השמירה של הדמוקרטיה אלא לכל היותר כלב הנובח בצד הדרך. הוקמו בה עיתון המשקף על-פי רוב את דעותיו של רה"מ וכך גם ערוץ 14. קרעי מנסה לסגור את הערוץ הראשון שמביע גם דעות אופוזיציוניות (מירי רגב: "מי צריך אותו אם אנחנו לא שולטים בו?") למנהיגות הדתית אין כל מעמד, החרדים אינם זקוקים לה ורבניה דואגים רק לקמח ולא לתורה. המשטרה סורסה מכבר בידי בן-גביר שנכפה עליה והרס בה כל פינה טובה. הצבא והשב"כ נושאים עתה באשמה כבדה לאותו טבח ומעולם לא הוו גורם פוליטי משמעותי; האקדמיה מסתגרת בתוך עצמה אף שמפעם לפעם מי מראשיה כותב מאמר זניח בעיתונות. ההליך הדיקטטורי מתקדם בדהרה.

למי הרודנות?

יריב לוין, שמחה רוטמן, דוד אמסלם, שלמה קרעי, מירי רגב ושותפיהם מאמינים שהם מכשירים את הקרקע עבור הרודן נתניהו (או לו ולְשרה), אך הם אינם מבחינים כי הגה השלטון בישראל כבר חצה את האוקיינוס ומצוי בידי דונלד טראמפ. נתניהו איבד מזה שנים את כושר המנהיגות, ככל שהיה לו. הדבר ניכר בהססנותו להחליט החלטות חיוניות, בחששו לאשר פעולות כמו חיסול מנהיגי חמאס או הכניסה לרפיח. הוא סובל מפרנויה בעוצמות משתנות. נתניהו מנהל מלחמה מבלי להציג מטרה שהלחימה אמורה להשיג חוץ מ"ניצחון מוחלט" חסר משמעות, אפילו לא חשיבה בשאלה מי ישלוט בעזה אם אכן החמאס יסולק או מי יחלק סיוע אחרי סילוק אונרא. הססנות זו שהתבטאה גם ב"הפוגות" ופינוי שטחים שנכבשו ונוצר כורח לשוב ולכבשם לאחר שמולכדו בהפוגות הללו גבתה כבר עשרות הרוגים ופצועים בצה"ל. נתניהו הפגין חוסר יכולת להנהיג אומה ונבצרות מובהקת אולם נאמניו מגינים על שלטונו מחשש לכסאותיהם ושלל התפקידים שקיבלו בזכות חברותם במרכז הליכוד ובסניפיו ללא כל קשר לכישוריהם, יכולותיהם או התאמתם לתפקיד. עם כל זה נתניהו חש חוסר ישע ומסתמך עוד ועוד על שרה ועל בנו יאיר. שני אלו נטשוהו לחודשים גלמוד במהלך הניתוח בבית-החולים, בלשכותיו ובשני בתיו. בחירתו של טראמפ לנשיאות ארה"ב באה כמזור לעצמותיו. נתניהו חש להפגין נאמנותו לטראמפ ודי במהירות התאים עצמו למדיניותו (ההפכפכה) של הנשיא החדש. מאז נתניהו אינו נוקט מעשה או אפילו עמדה פוליטית ללא אישורו של טראמפ. גם כך הוא מתקשה לפעול גם בתוך המרחב ללחימה שהקצה לו טראמפ, ומתקשה להחליט על חידוש הלחימה. לשפל חדש במדיניותו ירד נתניהו כאשר הורה להצטרף להצבעה באו"מ נגד אוקראינה. האמת היא שבצדק ראוי היה שישראל תיזהר מתמיכה רבה מדי באוקראינה. שתי היריבות, רוסיה ואוקראינה, מוכות באנטישמיות ושתיהן הפליאו מכותיהן בעם היהודי. עם זה רוסיה היא כיום אויב מוצהר של ישראל. היא משתפת פעולה עם אירן, מסייעת לה בנשק, בידע ואמצעים לפיתוח פצצות הגרעין והטילים המיועדים לשאתן ובאספקת טילים להגנה האווירית. ברגע שטראמפ שינה במפתיע את גישת ארה"ב לטובה כלפי פוטין ולרעה כלפי נשיא אוקראינה וכבר עצר את הסיוע לאוקראינה, ישראל סייעה באמצעי הגנה לאוקראינה, למעט נשק ותחמושת מחשש מתגובה רוסית קשה ובהתחשב בבסיסיה בלטקיה שבסוריה הסמוכה. נתניהו נקלע לבעיה במי לתמוך במצב החדש שנוצר. מנהיג חכם היה במקרה כזה נמנע מנקיטת עמדה, ככתוב "והמשכיל לעתה ההיא יִדּוֹם", אך לא נתניהו. ללא כל היסוס או דיון בממשלה או בכנסת הצטרף לגינוי עם טראמפ ולצד כל הדיקטטורות העוינות לנו כמו קוריאה הצפונית, אירן וסודן. נתניהו, שמשך שנים מנע גינוי לטורקיה על טבח הארמנים למרות מלחמתו של ארדואן בנו לא היסס לפגוע במדינה ידידותית. הכלל האומר ש"אויבו של אויבך הוא למעשה ידידך" לא פעל כאן. הפלא הוא שישראל הולכת ומאבדת את כל שרידי האהדה אליה במדינות אירופה? (ואת כבודה בעיני הדמוקרטים בארה"ב עצמה, כולל בעיני חלק ניכר מיהדות ארה"ב).

נתניהו והחשדות לשוחד

מהו שוחד? המושג רחב מאוד ולדעתנו רכישת מעמד של ראש מדינה בתשלום כספים למי שתורם להשגת המעמד לא בשל אחידות דעות פוליטיות ושיתוף פעולה בקואליציה אלא בתמורה לתשלום כספים או הענקת משרות הינו שוחד לכל דבר. נתניהו הועמד לדין בין היתר בחשד לקבלת שוחד מאלוביץ'. אולם ראוי היה לשקול את העמדתו לדין בעבירות של מתן שוחד במיליארדים לחרדים להבטחת כהונתו כראש ממשלה. אם במתן שוחד "רגיל" המשחד משחד את מקבל השוחד מכספו שלו, הנה השוחד שנתניהו משלם למפלגות החרדיות על-מנת שישבו בממשלתו משולם מכספי המדינה. לדעתנו הדבר חמור בהרבה מ"שוחד רגיל". כינוי כספים אלו "כספים קואליציוניים" אינו משנה את מהותם כשוחד לקניית שלטון. נתניהו מומחה ב"קניות" כאלו בתשלום מכספים או טובות הנאה שאינם שלו. כך קנה "שקט" בעזה בכספי קטר. כך משך כלנתריסטים ממפלגות אחרות במינוי הפורשים לשרים בממשלה במקום שרים מהליכוד, שהיא ממשלת ישראל כולה. כך הפך המינוי לשר למטבע עובר "לעובר ממפלגתו", או ל"סוחר" במנדט שבידו. לא נרחיק פה לכת אולם יש לזכור כי השלום הקר עם ירדן ומצרים מוחזק בתשלומי סיוע אמריקני עצום למדינות אלה בין היתר בשל בקשות ממשלת ישראל, וכך התשלום הקטרי לחמאס לבקשת שליחו של נתניהו.

הידד ללוחמי משמר הכנסת

אנשי המשמר, שנועד מלכתחילה בעיקר לטקסים, התגלו כְּחָיִיל הלוחם בגבורה. לוחמי המשמר לחמו בשבוע החולף קרב ראשון בו נצחו "ניצחון מוחלט", לאחר שהביסו והיכו נאמנה את ההורים השכולים, נשים וגברים חלקם קשישים וחולים, שניסו להכנס לכנסת לאחר תיאום מראש. עתה יענדו רקע אדום מתחת לסמליהם. אוחנה בהחלט גאה בהם ויצטרך להלחם על המשך השליטה במשמר הכנסת בטרם יועבר למרותו של איתמר בן-גביר, שמתעתד לשוב לממשלה ולתפקידיו. אין ספק שבן-גביר יוכל להצעיד את המשמר קדימה, לתגבר אותם בקצינים המומחים בהטלת רימוני הלם לתוך קהל ובקידום חבריו בדרגות קצונה, כפי שנהג במשטרה.

לרדיפת היועצת המשפטית לממשלה

רדיפה זו היא תעודת עניות לנתניהו, לוין ולממשלה כולה. הבה נשווה זאת לנהיגת רכב. במדינה מתוקנת הממשלה מעמיסה את החלטותיה על רכב, נוהגת אותו בכביש הישר תוך ציות לתמרורים ולרמזורים שבדרך. אולם משבחרה הממשלה לנהוג את הרכב בפראות, כמו ברכבו של בן-גביר תוך עלייה על מדרכות, חצית צמתים באור אדום ברמזור, השתפשפות ברכב חונה וכיוצ"ב צפוי מורה הנהיגה להעיר הערותיו ולנסות להשיבה לדרך הישר. זהו תפקידו, או תפקיד היועצת במקרה שלפנינו. במקום לשפר את הנהיגה מעדיפה הממשלה לתקוף את היועצת, ככל בריון כבישים. חבל.