ילדים מתים ברכב בגלל ביורוקרטיה

בשבוע החולף הזדעזעה כל המדינה עקב מותם של שלושה ילדים קטנים, מהם שני אחים יחדיו, שנשכחו למוות נורא בכלי-הרכב של אבותיהם. לרעה חולה זו של שכחה שתוצאותיה כה נוראות טרם נמצא פתרון. אולי ברבות הימים יומצאו מכשירים שימנעו פה ושם את התאונות הנוראות האלו. עוד ביולי 2013, דהיינו כבר לפני שלוש שנים (!) הצעתי הצעה פשוטה וזולה, נכון יותר חינמית, שאינה דורשת כל השקעה כספית של המדינה, למעט אכיפה משטרתית, שיכלה למנוע עשרות ואולי מאות מיתות של ילדים. ההצעה הפשוטה הייתה ששר התחבורה יתקין תקנות-תעבורה שעיקרן אלה: א. אין להסיע ילד ברכב אלא אם כן מותקן בחלון האחורי שלט "ילד ברכב" שאותיותיו הן בגודל ובצבע שיקבעו בתקנות. ב. מי שיסיע ילד ברכב ללא השלט בחלון האחורי של הרכב יקנס בסכום שיקבע [נאמר 400 שקל]; אולם מי שישאיר את השלט כאשר אין כבר ילד ברכב יקנס בקנס כפול [נאמר 800 שקל]. ג. ברכב המשמש באופן מסחרי להסעת ילדים או בעבירה חוזרת - הקנסות יוכפלו. עיקר הרעיון הוא שהנהג המסיע יהא חייב לגשת לחלון האחורי ולהסיר את השלט, וכך לא ייתכן שלא יבחין בילד שנותר מאחור. ד. ינתן פטור מוחלט מאחריות, במישור הפלילי והאזרחי, לאדם שינפץ בעת הצורך חלון של רכב נעול בו הושאר ילד, ובלבד שיודיע בסמוך לאחר מכן למשטרה, למניעת גניבה ובזיזת הרכב; ה. התקנות גם יחייבו שהחלון האחורי, וכן החלון שמעל לדלת האחורית בצד ימין של הרכב -הצד הפונה למדרכה ברכב חונה - יהא שקוף, לא כהה ולא מכוסה בְּוִילוֹן, באופן שֶׁיֵרָאֶה פְּנִימוֹ של הרכב על-ידי העומד בצדו. אותו מכתב גם פורסם בציבור, בין היתר בפורום "ארץ הצבי" [ראו ב"גוגל"] ביום 21.7.2013 אך גם פרסום זה לא הניע את משרד התחבורה לנקוט במעשה כלשהו. גם העלאת הנושא במכתבים ותזכורות, כולל פרסומים נוספים ב"ארץ הצבי" בתאריכים 8.5.14 ו-9.9.14 לא הניבו עֲשִׂיָה.

שגרה חוסכת מחשבה

כמשפטן וכשופט בדימוס אינני חסיד של ריבוי חוקים ותקנות, אך האסונות כה נוראים לפעוטות האומללים ולמשפחות השכולות עד שאין מנוס מֵהַתְקָנַת תקנות כאלו, אפילו כ"הוראת שעה", עד שימצא, אם ימצא, פתרון מעשי טוב יותר. גם אם ינצל ילד אחד ["עולם מלא"] בזכות התקנות -כדאי להתקינן. אחת מסיסמאות צה"ל, בימים בם שֵׁרַתִּי בצבא הסדיר, הייתה לערך כך: "זיעה חוסכת דם. מחשבה חוסכת זיעה. שגרה חוסכת מחשבה". אם נהג המסיע רכב יֵדַע כדבר שבשגרה שעליו להציב את השלט בחלון האחורי לפני הכנסת הילד לרכב, ולהסיר את השלט מיד עם הוצאת הילד מהרכב ויפעל כך - אסונות כאלו יִמָּנְעוּ. בזמנו, כאשר הותקנו התקנות המחייבות נהג ונוסעים לחגור חגורת-בטיחות, לרבים היה ספק בנחיצותן וביכולת לאכפן, כך היה גם כאשר רוכבי אופנועים [ואח"כ אופנים] חויבו לחבוש קסדה. כיום נהג היושב להגה מיד חוגר חגורת-בטיחות ובודק שכל הנוסעים חגורים, ורוכב לא יעלה בדעתו לרכוב על אופנוע ללא קסדה. כך יהא גם בנושא הצבת, ובעיקר הסרת השלטים "ילד ברכב". כבר נוכחנו כי החשש לקבל דוח ברירת-קנס, או הזמנה למשפט, הוא גורם המשפר מאוד את הַזִּכָּרוֹן... מה שניתן לכנות "זִכָּרוֹן מן הארנק..." מכתבי הראשון נשלח לראש הממשלה מר בנימין נתניהו, לשר התחבורה ישראל כץ, לשרת המשפטים ציפי לבני, לשר לביטחון פנים מר אהרונוביץ, והעתקים נשלחו למפכ"ל המשטרה, למר אבוהב ["אור ירוק"], ולמספר ראשי רשויות בנגב. המשרדים של ראש הממשלה, מפכ"ל המשטרה ומר אבוהב לא טרחו כלל להשיב. ממשרד המשפטים נתקבלה תשובה עִנְיָנִית רק בעניין הפריצה לרכב הנעול, וגם הטיפול בנקודה זו לא מוּצָה. מהמשרד לביטחון פנים השיבו שהמכתב הובא לידיעת השר ובכך תם טיפולם. ואילו ממשרד התחבורה השיבו שהפניה הועברה לרשות הלאומית לבטיחות בדרכים וזה כאשר הסמכות להתקין תקנות היא רק לשר התחבורה ולא לרשות..! לאחר זמן נשלחו מכתבים גם לד"ר קדמן, היו"ר דאז של המועצה לשלום הילד, שהשיב שהרעיון נראה לו אך לא נעשה מאז דבר בנדון עד לפרישתו. מכתב [במייל] לח"כ אורלי לוי-אבקסיס, יו"ר ועדת הכנסת לשלום הילד מיום 26.6.14 והעתק המכתב ל"אורלי וגיא" בטלוויזיה, לא זכו לתשובה. הילדים הוסיפו למות בכלי רכב נעולים ודבר לא נעשה על-ידי הממשלה.

הגורם המטפל

מִשֶׁכָּלוּ כל הַקִּצִּים פניתי ביום 15.2.15 במכתב אל כב' נשיא המדינה, מר ראובן ["רובי"] ריבלין ובקשתי את עזרתו ואת חסותו, ולחלופין את חסות רעייתו הנכבדה, במאמץ לגרום לשר התחבורה להתקין תקנות כאמור או לתרום לחקיקת חוק בנדון. אין לי ספק, מהכרותי הרופפת את כב' הנשיא, שאילו היה המכתב מובא בפניו היה תורם את חלקו הנכבד לאימוץ הרעיון הזה, עד שימצא פתרון אחר טוב ממנו, למלחמה בשכחה הקטלנית המביאה כל קיץ למוות נורא של ילדים ותינוקות תמים. אלא שאני בטוח שהמכתב, או הרעיון, כלל לא הובאו בפניו. נעניתי שהמכתב הועבר למשרד התחבורה ולגורמים המוסמכים. במכתב מיום 23.3.15 כתבה אלי מנהלת ענף פניות הציבור שאותם "גורמים" מוסמכים טרם השיבו לפנייתה ונשלחה אליהם תזכורת. בכל הכבוד - לא זה הדבר שהתבקש, כי הח"מ כבר פנה לאותם גורמים. שבוע מאוחר יותר השיבה אותה מנהלת שהתקבל העתק תשובה אֵלַי מ"הגורם המטפל" במשרד התחבורה ובלשון מכתבה: ""אנו רואים בה סיום טיפול"... בלשון אחרת: הוצאו מכתבים בין פקידים אולם אל כב' הנשיא זעקה זו כלל לא הגיעה! אוי לו ל"טיפול" שכך הסתיים. למכתבה צורף מכתב ממר עידן פרץ, הממונה על פניות הציבור בלשכת שר התחבורה, מיום 15.3.15, לאמור: "ראיתי לנכון להעביר את הצעתך לידיעת הממונה על בטיחות הציבור ברשות הלאומית לבטיחות בדרכים". יפה. אלא שכאמור הסמכות להתקין תקנות היא לשר ולא לממונה על בטיחות הציבור!! אלי המכתב הישיר לא הגיע, מילא, אך ברור כי מכתבי והצעתי כלל לא הגיעו אל השר המוסמך עצמו. כך הצעה מעשית שיכלה להציל חיי ילדים רבים מתגלגלת בתכתובות בין פקידים חשובים, המאוחדים כחומות בצורות ואטומות לחסום כל פניה אל השר ואל כב' הנשיא, וכך מונעת כל פעולת הצלה לעתיד. המכתבים נשלחים והילדים עדין נשכחים במכוניות. למרות שכבר נואשתי מהפקידות הנה מות שלושת הילדים השבוע גרם לי לפנות במכתבי זה לציבור בתקוה קלושה שכך יגיע גם לנמענים המקוריים ויניע מהלך הצלה. העתקים: כב' נשיא המדינה [תיק פ/2199]; כב' שר התחבורה; כב' מבקר המדינה; כב' נשיאת בית המשפט העליון באמצעות הנהלת בתי-המשפט; כב' שרת המשפטים, כב' השר לביטחון פנים, כב' יו"ר הכנסת, ח"כ אורי מקלב,; יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה בכנסת, מפכ"ל המשטרה, גלי צה"ל, ידיעות אחרונות, מעריב, "ארץ הצבי", "מחלקה ראשונה", "ידיעות באר-שבע", ואח"כ לגורמים נוספים המתבקשים להפיץ פניה זו עוד, עד שתחדור את הביורוקרטיה.