רצועת עזה היא אחת הטריטוריות היחידות בעולם הנתונה תחת שלטון של ארגונים טרוריסטיים תקופה ממושכת וממוסדת למחצה. הארגון השולט בעזה, במקרה זה חמאס, מנהל גם מערך של מֵעֵין-מדינה ומתיימר להעניק שירותי שלטון חלקיים לְאוֹכְלוֹסְיָה האזרחית הנתונה למרותו, כמעין מדינונת, אשר עיקר משאביה מוקדשים להבטחת שליטתו ושלטונו של חמאס ולפעולות טרור כלפי ישראל, שהן "ההצדקה" היחידה לקיומו ולשלטונו. על כן השירות לאזרחים הוא מינימלי, ובעדיפות שניה לצרכי השלטון והטרור.
מצד אחד חמאס מקבל מישראל את הנחוץ לקיומו ולקיומם המינימלי של התושבים הנתונים למרותו: שירותי חשמל, מים, דלק, מזון, מלט וחומרי בניה ושירותים רפואיים (חלקם - שירות רפואי מהרשות הפלשתינית, להלן: "הרשות"), בעוד מצד שני החמאס נושך שוב ושוב את הידיים המספקת לו את צרכיו ומצרכיו (ישראל, מצרים, הרשות, אונרא).
תוך כדי כתיבת מאמר זה, בהפסקות שהזמן גרם, נורו על ישראל כ-500 טילים, רקטות ופצמ"רים וישראל העבירה במקביל 15 מיליון שקל מקטר וסיפקה דלק שמימנה קטר לחשמל בעזה. האמת - נפלא ממני הגיונו של שר הביטחון דאז, ליברמן, שבאותה הפסקת כתיבה שלי גם הספיק להתפטר. ממש מסוכן פה לעזוב את המקלדת...
כמו-כן תושבי הרצועה וצאצאיהם (כיום כמעט 2 מיליון איש לעומת 190,000 ב-1950), מוּכָּרִים ברובם כ"פליטים" גם חמישים שנה אחרי מלחמת 1948 ונהנים משירותי מזון, רפואה וחינוך מאונרא - מוסד תמיכה שהאו"ם הקים במיוחד ורק עבור הפליטים הפלשתינים וצאצאיהם, ובכך תרם תרומה אדירה לאי-השתלבותם במדינות ובמקומות מגוריהם, כי השתלבות כזו תנתק להם את קרנות השפע של אונרא, זאת, בשונה מכל קהילת פליטים אחרת בעולם שמצפים ממנה להיקלט במקום מושבה.
בכך אונרא גם עודדה את העזתים להשאר ברצועה, ולהמשיך לינוק מעטיניה השופעים, במקום לחפש את עתידם במקומות אחרים כל זה מִעֵבֶר למדינות ערב, בהן שוכנים חלקים מהפליטים, שאינן מעוניינות כאמור בפלשתינים כאזרחיהן ומנפנפות זה שבעים שנה באומללותם היחסית של הפליטים כנגד ישראל.
יריבות עמוקה הפלשתינים נמנעו מלהתערב באוכלוסייה המקומית ומלהשתקם בתוך מדינות פזוריהם, והמשיכו בהתארגנויות טרוריסטיות. כך ניסו להשתלט על ירדן, עד שהמלך חוסיין סילקם במבצע "ספטמבר השחור" שהאדים מדם. הם ברחו ללבנון והקימו בה שוב מדינונת טרור בדרום לבנון עד שצה"ל סילקם משם במלחמת שלום הגליל והם עברו לטוניסיה. גם שם החזיקו שוב בצבא משלהם עד שהוחזרו, על חייליהם ונשקם ליהודה ושומרון ב"הסכמי אוסלו" המהוללים ומאז הם מחזיקים בצבאות פרטיים כמו גדודי אל-עזיז ברשות, וחמאס והג'יהאד המוסלמי בעזה, בצד עוד כוחות פלגניים חמושים נוספים.
נזכור כי רצועת עזה הייתה נתונה לשלטון מצרי, לאחר מלחמת ששת הימים ושלטון ישראלי נמסרה לשליטת הרשות ולתנועת הפתח, היושבת ברמאללה, עד שהחמאס ערך מרד והפיכה צבאית ברצועה, חיסל את שליטת הרשות וגם רצח באכזריות נוראה את אנשיה, לרבות השלכת נציגיה וחייליה למותם מגגות רמים כאשר ידיהם כבולות.
כיום קיימת יריבות עמוקה כתהום בין הרשות לבין חמאס. נזכור לרגע כי הפתח, אביה ומולידה של הרשות, בדומה לתנועות "הבעת" בסוריה ובעירק לפני "האביב המוסלמי", הינו בעיקרו גוף פוליטי חילוני, הגם שאינו מהסס להשתמש בדת ובסממנים דתיים כאשר הדבר נוח לו (כל המהומות על-רקע פגיעה כביכול במסגד אל-אקצה, ביקור שרון במנהרות הכותל כאמתלא להתפרעויות ולאינתיפאדה ועוד).
החמאס, לעומתו, הינו גוף דתי או לפחות דתי למחצה, המקיים יחסים אֶמְבִּיוָאלֶנְטִיִים, אך לרוב ידידותיים, עם גופים דתיים קיצוניים כמו "הג'יהאד המוסלמי", ובראשו עמד מייסדו השייח יאסין שהיה מנהיג דת קיצוני.
בינתיים כל הניסיונות לשוב ולאחד את ערביי עזה עם ערביי יהודה ושומרן עלו בתוהו. חמאס אינו מוכן לפרוק את נשק ולמסור את השליטה הצבאית לרשות. הרשת חדלה לא מכבר לממן את משכורות המנגנונים צבאיים ואח"כ גם את המנגנונים "האזרחיים" המנופחים והביאה את האוכלוסייה, שגם מקומות עבודתה בישראל אבדו, לרעב ולחוסר-כל. גם ישראל וגם הרשות מקווים כי המחסור יביא למרד ולנפילת שלטון חמאס (אם גם קשה להבין על-רקע זה את המתנות שהעניקו ישראל וקטר תחת אותה הפגזה של הימים האחרונים) אך עד כה לא נראית התפתחות כזו, בחינת "כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ"...
פעולות נמהרות כיום ישראל אינה רוצה לשוב ולשלוט בעזה וליטול על עצמה את האחריות לפרנסתם וכלכלתם של התושבים ובשל ריבוי הבעיות הביטחוניות גם אינה חפצה או יכולה להתיר לתושבי הרצועה להיכנס ולעבוד בישראל, כפי שהיה פעם. ישראל גם נמנעת מפעולה צבאית מקיפה וכואבת לשני הצדדים לבל תיפול הרצועה לשליטתה כאמור, בחינת ניצחון פִּירוּס. המצרים אינם חפצים ליטול לחיקם קן צרעות זה. דומה שהחמאס נופל שוב ושוב במלכודת הטיעונים מצד הארגונים הקיצוניים ברצועה לתבוסתנות מצדו ועל כן יוצא לפעולות נמהרות המביאות עוד ועוד מכות קשות, קורבנות וסבל על תושב הרצועה.
אכן כרגע אין פתרון נראה לעיין לשלל הבעיות הקרויות רצועת עזה. גרוע מזה: האוכלוסייה ברצועת עזה מתרבה בקצב המהיר בעולם. הצפיפות לקמ"ר שהיא כבר גבוהה מאוד עוד תגדל ותגיע לכדי מחנק. פתרון אינו נראה באופק: אירופה מלאה פליטים ערבים מסוריה ועירק אשר נסו על נפשם, ולצידם מאות אלפי מהגרים מאפריקה. היא לא תקלוט עתה ערבים פלשתינים מעזה שכה התפרסמו בנטייתם למעשי טרור. הרעיון להקים אי-מלאכותי מול עזה אינו ריאלי ולא יועיל לפיזור כי לא יעמוד מול קצב הריבוי הטבעי שם. מצריים לא תיתן שטחי קרקע להרחבת הרצועה, המצרים אינם מעוניינים בעזתים ממש כמונו, וכבר טעמו היטב משמעותם של טרור פלשתיני בסיני או שלטון מוסלמי אדוק לפני תפיסת השלטון בידי הנשיא אל-סיסי.
כאמור לא רק שאין בנראה פתרון קרוב - נראה שהמצב יחמיר עוד. אז מה עושים בינתיים? זהו מצב עצוב ועגום. לישראל אין מנוס מהגנה על אזרחיה. ההגנה על האזרחים עד כה הייתה כישלון חרוץ. אחד העקרונות של צה"ל היה ליזום. היוזמה מזמן מצויה בצד השני שמכתיב את המהלכים כרצונו. עקרון נוסף היה להילחם, כשאין מנוס ממלחמה, בשטחו של האויב. מזה חודשים המלחמה מתנהלת בשטח ישראל. יִשׁוּבֵי עוטף עזה, ולמעשה כל הנגב, מצויים תחת הפגזות חוזרות ונשנות. בתים ורכוש ושטחים גדולים נשרפו תוך שימוש באמצעים פרימיטיביים. מישהו התלוצץ ואמר כי אי-אפשר לצמצם את הילודה בעזה באמצעי מניעה, קונדומים, כי בעזה מיד משתמשים בהם כְּבָלוֹנִים נושאי בערה לשטחינו...
דומה כי שר הביטחון החדש, מר נתניהו, עמד מאחורי השר הקודם, בלי גיבוי כזה לא היה פועל, או חוֹדֵּל, כפי שפעל והעיקר חדל. כך שקשה לצפות לשינוי מִיָּידִי בשטח. בדלית ברירה כיום יש להכות באויב מכות כואבות, לא כפי שנעשה עד עתה - ויתרנו על הדרישה לשטח סטרילי לפני הגדר, הרסנו מפקדות ריקות ונקודות תצפית בלתי מאוישות. עתה יש קודם כל לבער את מצבורי הטילים והרקטות. למיטב ידיעתי יש למודיעין הישראלי ידע רב על מקומות האחסון של הטילים הללו, וכשהללו מצויים בבתי מגורים יש להתריע שעה מראש על תקיפתם, על-מנת שהתושבים יספיקו להתפנות מהם כי אין לנו כל ענין להרוג אזרחים, אך באופן זה לאויב לא יהא הזמן לסלק את האמל"ח טרם התקיפה.
כך יש להרוס כל מפעל ליצור נשק או תחמושת. במקביל אין מנוס מחיסול חוליות המשגרים. אם יאבדו לחמאס המנהרות וּמְלַאי הטילים יאלץ סוף-סוף לשקול בהיגיון את החזרת השליט ברצועה לרשות ולוותר על נשקו. אני צופה שם השלמת הגדר. עוד נראה מצנחי רחיפה שיעופו מזרחה בעזרת אותן רוחות שמביאות את בלוני התבערה לשטחינו. אני מניח שצה"ל סוקר את השמיים מעל לגדר ואינו מתיר העברת מצנחים כאלו לעזה אך ניתן להכינם שם. כמו-כן יש לאפשר יציאה מעזה לכל מי שאינו משתייך לאירגוני הטרור, עם רכושו, בין דרך מצרים ובין דרך ישראל. כמובן יש לצפות להתנגדות החמאס ליציאה כזו.
כן, צריך גם לשבת על המדוכה לחפש פתרון. הבעיה קשה וכאמור מתקשה עוד.
