ההסברה הישראלית והניאו-נאציזם דומני כי ההסברה הישראלית בחו"ל, הן באו"ם והן בארצות הדמוקרטיות, או הדמוקרטיות לכאורה, לוקה בכלל ובתחום מאוד מסוים בפרט.
העולם סָבַל סֵבֶל רב, והקריב מיליוני חיילים ואזרחים במלחמתו בנאצים, למן עלייתו של היטלר ימ"ש לשלטון בגרמניה ועד להבסתו במחיר נורא. קשה להבין כיצד הניאו-נאציזם, הבנוי שוב על שנאה לאחרים, פורח בעולם בכלל, ובעולם המערבי בפרט. כאילו לא הייתה מלחמת העולם, כאילו לא הושמדו עשרות מיליוני רוסים, מיליוני פולנים, מאות אלפי בריטים ועשרות אלפי אמריקנים ואלפי צרפתים הן במלחמה בנאצים והן בהתקפות שלוחות הרסן והמכוונות של הנאצים על אזרחים כמו בפולין וברוסיה וכמו בבליץ על אנגליה. לא למותר להזכיר כי הנאצים גם הביאו גם להשמדת כמעט דור שלם של צעירים ואזרחים גרמנים שאבדו בלחימה עצמה ולאחר מכן בסיביר הרחוקה כשבויים ובתקיפות האוויריות על ברלין, המבורג ודרזדן.
הייתי מצפה שההסברה הישראלית תזכיר לכל אותן מדינות את אבדותיהן הנוראות במלחמה בנאציזם. דומני שבהסברה נאותה אפשר היה לגייס את הַוֶוטֶרֶנִים, החיילים לשעבר, הן בארה"ב ובמדינות הכתר הבריטי, הן ברוסיה, שם רבים היו לוחמי הצבא האדום והפרטיזנים שלחמו אחרי קוי-החזית, והן מעט לוחמי הָרֶזִיסְטָנְס בצרפת.
הסברתנו הייתה צריכה להזכיר במדינות שנכבשו בידי הגרמנים את אלפי האזרחים שהוצאו להורג כבני-ערובה בשל פגיעות בצבא הכיבוש הנאצי.
הסברה כזו אמורה הייתה לעורר ולהביא לראיית הניאו-נאצים כבוגדים במדינותיהם ובמורשתם, וכבוגדים בהוריהם שנחלצו לקרב במפלצת הנאצית, וכה רבים מהם הקריבו את חייהם. ראוי לפעול להחזרת "צלב-הקרס", אותו אות נורא, למעמדו בתום המלחמה: סמל בזוי, רצחני, המעיד על נושאו כרוצח בפועל או בפוטנציה.
קשה להבין כיצד צעירים אמריקנים שהוריהם או סביהם לחמו בגבורה וגם נפלו במלחמתם בגרמנים, ביפנים ובפשיסטים האיטלקים, מעיזים כיום לשאת בגלוי את הסמל הנורא הזה, או בשינויים קלים של צורתו. כיצד ארה"ב משלימה עם מצעדים נאציים כמו בשרלוטסוויל.
ראוי להזכיר לנוער בעולם מה מסמל סמל זה, אשר כחרב מתהפכת הנאצים תחתיו רצחו בדם קר בעלי-מום גרמנים, שבויים רוסיים וגם בריטים ואמריקנים, "בני-ערובה" צרפתים ופולנים, וכמובן גם 6 מיליון יהודים.
אין ספק שהשואה הייתה הפרק הרצחני והנורא בדברי הימים, אולם בצד הוראת השואה צריך להזכיר לציבור בחו"ל את אבידות עמו ומדינתו, וכל זה מבלי לגרוע מזוועות השואה.
השבעת חברי-הכנסת ה-21 ביום ערב השואה בצד הברכה המתחייבת לחברי הכנסת הוותיקים והחדשים כאחד ביום השבעתם לכנסת החדשה, ומבלי לתת מקום לספקות הקשים אם כנסת זו תיטב במשהו מקודמתה, ובעיקר הצפי כי הממשלה שתורכב בקרוב ובה יכהנו שוב שרים שריצו עונשי-מאסר או כאלו שחמקו בנס ובשתיקה מהעמדה לדין, או שסביב ראשם הילת חשדות וחקירות בפלילים, הנה הדמוקרטיה הישראלית מוסיפה להתקיים אם גם לא בטהרה כפי שקיוו אבותינו וכפי שקיווינו כולנו.
בצד הברכה תמיהה היא מה טעם נבחר דווקא יום זה להשבעת חברי הכנסת החדשה. אם החוק מחייב את המועד הזה ניתן היה לקיים דיון ראשוני ולדחות את ההצבעה החגיגית לשבוע הבא, אחרי יום השואה ולפני יום הזיכרון וחג העצמאות. כניצול שואה, ההשבעה היום מותירה טעם רע מאוד בפי. לשם מה לערב תחושות האבל והכאב על השואה עם חגיגות בכנסת ישראל?
באופן כללי: קורטוב של שכל וקורט טעם טוב לא יזיקו לכנסת ולממשלה ולעומדים בראשן.
