"הניחו לו, הוא קטן". התחינה הזו יצאה מפיה של גננת, והיא כוונה לצלמי עיתונות שארבו לאחד הילדים מחוץ לגן, בימים שנתניהו כיהן כראש ממשלה. הקטן שהם הפחידו, היה הילד של ראש הממשלה דאז. גם הניסיונות של אבא ביבי, לשכנע את התקשורת להניח לילדיו הקטנים - לא הועילו.
"הוא חשף אותם לציבור מסיבות מניפולטיביות, עכשיו שלא יבכה לנו". כך הצדיקו נציגי התקשורת את מרדף הצלמים אחרי ילדיו הקטנים של נתניהו. כנראה מהסיבה הזו, ראש הממשלה הנוכחי, אהוד אולמרט, לא חושף לתקשורת את שני בניו המשתמטים.
שורות אלה עניינן: תופעת ההשתמטות משירות צבאי/אזרחי. אני מודה: התפשטות הנגע הזה מרתיחה ומדאיגה אותי. מפני שהיא מכילה בתוכה חוסר צדק משווע, אובדן ערכים, קידוש הנהנתנות, החלשת הסולידאריות הלאומית, ניצול אלה שכן ממלאים את חובתם, והכי חשוב: סכנה קיומית למדינה.
בלי צה"ל - אין מדינה, ובלי משרתים אין צה"ל!! מכול המאבקים המתחוללים בישראל, אין צודק יותר ממאבקם של החיילים, הוריהם, והמילואימניקים נגד תופעת ההשתמטות.
חייבים למגר את התופעה, ומי שיכול לעשות זאת, היא רק התקשורת.
לא אבי המשתמטים אהוד אולמרט, לא המוקיון הזה, האלוף אלעזר שטרן, לא כבוד ההוגה, הוזה, חוזה (מחק את המיותר!) שמעון פרס, שבהיותו צעיר פיתח אלרגיה למדים, לא דליה איציק, המשתמטת המושחתת שמכהנת - אבוי לאותה בושה! - כיו"ר הכנסת, ואפילו לא השקרן המצולש אהוד ברק.
תזכורת: "אין להפלות בין דם לדם", אמר, ויפה אמר, המתמודד על ראשות הממשלה אהוד ברק, במהלך קמפיין הבחירות שלו ב-1999. וכדי לחזק את המסר, הוא שיתף אותנו בתחושת הבושה שהציפה אותו בכל ימי הזיכרון לחללי צה"ל, כשהגיע לבתי הקברות הצבאיים. מאות אלפי אזרחים האמינו לו, והדביקו בפגושי מכוניותיהם את הסטיקר שיצא ממטה הבחירות שלו: "גיוס שווה לכווולם" - זוכרים?
בליל הניצחון, בעומדו בכיכר רבין מול עשרות אלפי שמאלנים זורחים, הכריז המנצח הגדול אהוד ברק על "שחר של יום חדש". האלפים שהריעו, התחננו: "רק לא ש"ס".
מן הסתם ידעו, שקואליציה עם החרדים תמסמס חלק מההבטחות. מרגע שהתרווח בכורסת ראש הממשלה, איבד ברק את הבושה, ושכח את כל ההתחייבויות שלו, ביניהן שבועתו לנופלים במערכות ישראל. אברום בורג: "מההבטחה הזו של ברק, אפשר לעשות טיארה".
