במהלך מסע הנשיאות שלו, הכריז ברק אובמה על נכונותו לדון עם אירן בסוגייה הגרעינית ללא תנאים מוקדמים; בהצהרות נוספות קבע כי לא יאפשר לאירן להשיג נשק גרעיני. הדחיפות בצורך לטפל באתגר הגרעין האירני מורגשת ביתר שאת בעקבות התקדמותה העקבית של אירן, לא רק במסלול העשרת האורניום אלא גם במסלול פיתוח הטילים, ופירוש הדבר שממשל אובמה יהיה חייב להתקדם מעבר להצהרות כלליות, ולהשקיע מאמץ מרוכז בגיבוש מדיניותו ביחס לאירן מהר ככל האפשר. אך חודש לאחר ההכתרה, ויועצי אובמה טוענים כי הדבר צפוי לארוך שבועות אם לא חודשים. לא רק שהממשל אינו ממהר להתייחס לאתגר הבוער המונח לפתחו, אלא שההצהרות שנשמעות בינתיים מדגישות מסר של בלבול וחוסר הכרעה.
בריאיון שנתן הנשיא אובמה בשבוע הראשון לנשיאותו, ובו התייחס לגישתו כלפי אירן, הוא חזר על הדימוי שטבע בנאום ההכתרה שלו, ולפיו מושטת יד אמריקנית דיפלומטית למדינות כמו אירן, אם יסכימו "לפתוח את אגרופן". במילים אחרות, הצעה לשיחות בתנאי שאירן תרכך את מדיניותה. אך השאלה היא האם אובמה מתכוון לסוגייה הגרעינית?
כאשר מצרפים הצהרה זו להצהרות מאוחרות יותר, מתקבלת תחושה גוברת והולכת שאובמה מייחס חשיבות רבה יותר לעצם פתיחת דיאלוג עם אירן מאשר לפתרון המשבר הגרעיני. הרעיון לפיו על ארה"ב לפתוח בשיחות ישירות עם אירן הועלה במקור בהקשר המיידי של הצורך להתעמת עם שאיפותיה הגרעיניות , אך דומה שעבור אובמה, מטרה זו נראית פחות ופחות מרכזית. למעשה, נראה כי שיקום יחסי ארצות הברית עם אירן הופך להיות המטרה הראשונית, בעוד שדיון על מורת הרוח האמריקנית מפעילויות הגרעין שלה נדחק לתחתית הרשימה בסדר היום של השיחות העתידיות. במסיבת העיתונאים הראשונה שלו בבית הלבן, שהתקיימה ב-9 בפברואר, אמר אובמה שצוות הביטחון הלאומי החדש בוחן את המדיניות ביחס לאירן, ותר אחר תחומים שבהם ניתן יהיה לנהל דיאלוג בונה עם אירן במטרה לפתוח מחדש ערוץ של שיחות בין שתי המדינות. הניו-יורק טיימס מציין, כי בעוד שאובמה הצהיר, כי התמיכה בארגוני טרור אינה מקובלת, וכי פיתוח גרעיני יביא להתפשטות נשק גרעיני אשר יערער עוד יותר את היציבות במזרח התיכון, הוא לא חזר על הצהרות מסע הבחירות שלו, לפיהן לעולם לא יאפשר לאירן להשיג נשק גרעיני או להשיג יכולת לבנות נשק שכזה.
אובמה מותיר את הרושם שהוא מעוניין להפגין בעת ובעונה אחת רכות ונוקשות כלפי אירן, אך סביר שגישה מעין זו לא תצלח. יתרה מכך, הנושא שנמצא בראש סדר העדיפויות בנוגע לאירן, הוא המשבר הגרעיני ומציאת הדרך היעילה ביותר להבטיח שאירן לא תהפוך למדינה גרעינית. במובן זה נשאלת השאלה, מעבר לדימוי של יד מושטת, מה מתכנן אובמה ביחס לאירן? חשוב מכך, מהו טיבו של אותו אגרוף (לא) קפוץ, ובאיזו נקודה הוא יבוא לידי ביטוי לצד היד המושטת, וכחלק מהתהליך הכולל המכוון לעצור את אירן מלהפוך למדינה גרעינית?