בכניעתו ללחציהם של ראש הממשלה
בנימין נתניהו, של מחלקת המדינה האמריקנית ושל הקהילה הבינלאומית, נסוג ראש עיריית ירושלים
ניר ברקת מכוונתו להסיר 88 מבנים ערביים בלתי-חוקיים ממתחם הגן הארכיאולוגי עשיר הממצאים שבעמק קידרון, הנושק לעיר דוד שבעיר העתיקה בירושלים.
על-פי תוכניות שעליהן הוכרז לפני כשבועיים, הציע ברקת להעתיק את מגוריהן של כ-20 משפחות באזור המריבה, ולשאר המבנים להעניק מעמד חוקי למפרע. על-פי התוכנית, יחודש כל האזור וישוחזר כגן וכאתר תיירות עולמי מן המעלה הראשונה, יוקמו בו שכונת מגורים ערבית, חנויות ומסעדות, ויהיו בו גם מרכזי בריאות וספורט. ערבים טוענים כי תוכניות אלה מאיימות על רכושם ועל אורחות חייהם וכי העירייה "מייהדת" את האזור, ואילו העירייה טוענת כי התוכנית תשפר את איכות חייהם.
לטענת העירייה, הערבים בנו על קרקע ציבורית בשטח ארכיאולוגי והיא אינה אלא אוכפת את "שלטון החוק", ואילו הערבים מצידם מזלזלים בחומרתה של בנייה ללא רישיונות בנייה. על-פי אומדן, בירושלים לבדה מצויים 10 עד 20 אלף מבנים בלתי-חוקיים. הערבים משיבים על טענה זו, כי הבעלות על הקרקע היא שלהם, אלא שאינם יכולים להמציא לכך ראיות. תוך הסתייעות בארגונים בלתי-ממשלתיים כמו "
שלום עכשיו", "עיר עמים" ו"במקום" - הממומנים על-ידי
הקרן החדשה לישראל, על-ידי ממשלות של מדינות אירופיות והאיחוד האירופי - מוחים הערבים על העבודות הארכיאולוגיות במתחם, ועומדים על כך שכל השטח כולו הוא "פלשתיני".
היועץ המשפטי של העירייה יוסי חביליו ופרקליט המדינה
משה לדור מתנגדים להריסת הבתים הערביים, אך עומדים על כך שייהרס מבנה בבעלות יהודית, שנבנה בקרבת מקום ללא היתר.
על-פי צילומי אוויר, האזור היה בלתי-מיושב עד לשנת 1990, עת החלו החפירות הארכיאולוגיות בעיר דוד למשוך מיליוני תיירים, וממצאים ארכיאולוגיים נמצאו פזורים בכל המִתחם. בתקופת קודמיו של ברקת,
אהוד אולמרט ו
אורי לופוליאנסקי, בנו בו הערבים בתנופה גדולה.
גן המלך, או "אלבוסתאן" ("הגן" בערבית), אשר בימי המקרא היה מקור לתבלינים אשר שימשו לייצור בשמים ותמציות, ממוקם ממש מתחת לעיר דוד, מקום בו נפגשים עמק קדרון וגיא בן-הינום. מים זורמים לאזור זה ממעיין הגיחון, מקור המים היחיד של ירושלים בעת העתיקה, הנזכר בספר מלכים א' (א', ל"ט) כמקום שבו נמשח שלמה למלך.
מי המעיין, שאותם תיאר הנביא ישעיהו, כ"מי השילוח ההולכים לאט" (ח', ו'), נותבו לבריכה, ואחר כך לגן המלך ומשם לעמק קידרון ולמדבר יהודה. בתקופת שלטונו של המלך חזקיהו (727-698 לפנה"ס) נחצבה נִקבה תת-קרקעית ממעיין השילוח, שהובילה מים את תוך העיר (מלכים ב', כ', כ').
גן המלך מוזכר כנתיב הבריחה של המלך צדקיהו (ירמיהו ל"ט, ד') ונזכר גם בספר נחמיה (ב', י"ד), בשיר השירים (ד', ט"ו), בקהלת (ב', ה') ובמקורות רבים אחרים בתנ"ך ובתלמוד.
הכפר הערבי המודרני סילוואן (גירסה ערבית לשם העברי שילוח) ממוקם בתוך בית הקברות היהודי העתיק בהר הזיתים ומסביבו, בצידו המזרחי של עמק קידרון מול עיר דוד.
מול מעיין הגיחון מצוי קברו של רבי עובדיה בן אברהם מן העיר ברטינורו שבאיטליה, הידוע כ"ברטנורא", שמת בירושלים בסביבות שנת 1500. הוא הרבה לנסוע ברחבי ארץ ישראל, כתב מכתבים על הקהילות היהודיות בבית-לחם, בחברון ובעזה, כתב פירוש ידוע למשנה והיה מנהיג רוחני וקהילתי של יהודי ירושלים, שרבים מהם ברחו אליה בעת גירוש ספרד ב-1492.
כמה מאות מטרים צפונית לעמק קידרון, למרגלות בית הקברות בהר הזיתים, מצויים קברים מפוארים מתקופת בית שני. אזור זה מכונה עמק יהושפט, שבו על-פי הנביא יואל (ד', ב' וכן י"ב) ועל-פי המסורת הנוצרית, תישפטנה אומות העולם באחרית הימים.
מהומות של ערבים וגינויים בינלאומיים שמוביל הממשל האמריקני נגד תוכניותיה של ישראל לפיתוח אתרי מורשת יהודיים, לעריכת חפירות ארכיאולוגיות ולשיקום סביבתי, מעלים את במלוא חריפותה את בעיית זכותנו על שורשינו.
המאבק בשאלה מי רשאי לבנות בגן המלך אינו על מקום פיזי ועל זכויות אזרח, אלא על הגנה על אתרים ארכיאולוגיים, על משמעותה של ריבונות ועל תביעתם ההיסטורית של היהודים על ארץ ישראל. ואלה הם, בסופו של דבר, חלק נכבד בייעודו של האתוס הציוני.
