דמעות התנין של מיכה לינדנשטראוס

ניצבי המשנה ישראל אברבנאל וסיימון פרי התלוננו, כל אחד בנפרד וללא כל קשר ביניהם, בפני מבקר המדינה, על חוסר תקינות קיצונית בהחלטותיו של ניצב יוחנן דנינו. לדברי ישראל אברבנאל, דנינו "מרח" בדיקה בעניין רצח שני סוכנים. לדברי סיימון פרי, דנינו סירב לאשר חתימת הסכם עם אדם שהסכים לשמש כ"עד מדינה" בחקירה ובמשפט של האחים אברג'יל, סירוב שבעקבותיו הם לא נעצרו ולא נערכה כל חקירה. יותר מאוחר הם היו מעורבים ברצח מרינה לאוטין ז"ל. הטענה היא שלו היו האחים אברג'יל נעצרים בשלב מוקדם יותר, ייתכן שהרצח היה נמנע. מסיבות שונות, סירב מבקר המדינה לבדוק את שתי התלונות הללו מיד עם הגשתן. סירוב זה עומד בניגוד מוחלט ומוזר למדיניותו המוצהרת של לינדנשטראוס לערוך ביקורות בזמן אמת (ראו לדוגמה בעמוד 8 לדוח של משרד מבקר המדינה, לפי חוק חופש המידע). אני אומנם התרעתי על כך בעבר, לרבות על הסיבות הלא ענייניות שעמדו מאחורי החלטתו של מבקר המדינה לא לבדוק את שתי התלונות החמורות הללו. משום מה, לא היה להתרעתי כל המשך. אני מעריך שחלק מהשותקים חשש מתגובת המבקר ומנקמתו, וחלק אחר מוחא לו כפיים באופן אוטומטי, מבלי להרהר יותר מידי על המתרחש מאחורי קלעיו של לינדנשטראוס. לו בדק את התלונות נגד דנינו בזמן אמת, אין ספק שהבדיקה הייתה מסתיימת לפני זמן רב, בין אם בניקויו של דנינו ובין אם בקביעה כי כשל ואינו ראוי לתפקיד המפכ"ל. בכך, הפארסה הנוכחית, בעניין מינוי המפכ"ל הבא, הייתה נמנעת (מעבר לזו הקשורה לניצבים בר לב ופרנקו). לפארסה זו יש רק כתובת אחת - מיכה לינדנשטראוס.