לא הייתי נדרש לרגישותה וגם לא לתבונת דבריה של השופטת ורדה אלשיך, לו הסתפקה בדברי ביקורת בלבד על חוק ייעול הליכי האכיפה ברשות ניירות ערך. חוק זה מקנה לרשות גם סמכות לאכיפה מינהלית, בנוסף לסמכותה, באמצעות הפרקליטות, להגיש כתבי אישום בגין עבירות פליליות על חוק ניירות ערך. אולם, ההשוואה שלה לשואה היא שקוממה אותי וצריכה לקומם כל יהודי, וקרוב לוודאי שגם כל אדם.
אם היא צוטטה נכון בכתבה ב"די מרקר", היא הביעה עמדה לפיה לא יאה שרשות מינהלית תטיל סנקציות מינהליות על עבריינים על חוק ניירות ערך, ואמרה ש"מישהו ילך עם טלאי צהוב כי כך קבעו ברשות". ייתכן שביקורתה הייתה ראויה (וכפי שאסביר בהמשך - גם בכך איני בטוח כלל), אך השימוש שלה ב"טלאי הצהוב" להדגיש כי אין מקום להעניק לפקידים סמכות להטיל סנקציות, ראוי לכל גנאי.
היא אינה הראשונה ולצערי גם לא האחרונה, שעושה שימוש במונחים הקשורים לשואה. השימוש הרב שעשו במונחים כאלה ובהשוואות של אירועים בהווה או בעבר הקרוב לשואה, גורמים לזילות השואה. מנחם בגין הירבה לעשות זאת. כבר בדבריו לפני יותר משישים שנה, הוא ערך השוואה (אף כי משתמעת) בין מעשי הנאצים והגרמנים בשואה ובין מעשיהם של בריטים ושל ישראלים (יהודים) בתקופת המנדט והסזון, וכך כתוב מפיו בביוגרפיה של גרוזברד עליו: "פיך מלא הצהרות סוציאליסטיות, קין אך [...] אתה מסית, מלשין, בוגד, חוטף ומסגיר.
אתה הרדמת באופטימיות כוזבת את העם בגולה ובציון; אתה ויתרת על עבר-הירדן מזרחה ועל שני שלישיו של עבר-הירדן מערבה, ועל עליה חופשית, על מדינה עברית, על מולדת עצמאית [...] וכשיקראו לדין האשמים בהשמדת עמנו ובשברו, יובאו לפניו: הגרמני הרוצח, האנגלי הבוגד ואתה - קין" (ההדגשה שלי).
הדברים נאמרו כשנה אחת בלבד אחרי סיום מלחמת העולם השנייה, כשריח המשרפות עדיין היה באויר העולם. קין, במינוח של בגין, הוא ארגון ההגנה. ייתכן שהאנגלים וייתכן שגם ההגנה פעלו, לפי תפיסתו של בגין, נגד עמנו. אך ההשוואה בין הגרמנים מחד-גיסא, ובין האנגלים וההגנה מאידך-גיסא, מקוממת (וזה בלשון המעטה) ומקטינה את חומרתה של השואה, שאין לה שיעור ואין אירוע הדומה לו בחומרתו.
אכן, לבגין הייתה, לכאורה ורק לכאורה, הצדקה לעשות שימוש בשואה (כפי שגם המשיך לעשות אחרי שהליכוד עלה לשלטון ב - 1977), מאחר שכמעט כל משפחתו, לרבות הוריו, הושמדו בשואה. אך, דווקא מסיבה זו, הוא היה צריך להבין שלא ניתן להשוות את השואה לאירועים אחרים, בוודאי לא למעשי אנשי ההגנה, גם אם, לטענתו ולתפיסתו, עשו מעשים פסולים. ואני כבר לא מזכיר ששלושים שנה אחרי שאמר את הדברים הללו, הוא ויתר על כל סיני, ובנספחי הסכם השלום עם מצריים הוא הכיר הלכה למעשה בפעם הראשונה באוטונומיה הפלשתינית, ובכך הניח את היסודות למדינה פלשתינית.
אולם, משופטים אני מצפה לרגישות רבה יותר מאשר מראשי מפלגות, ראשי ממשלות ובכירים אחרים בשלטון. כל זה באשר לרגישות שלא גילתה השופטת אלשיך, ולא מצאתי מועד טוב יותר מלהזכיר זאת בערב יום השואה.
באשר לתבונה - לא מובן מדוע מצאה השופטת לנכון לנגח את רשות ניירות ערך, ממספר סיבות, שכל אחת לבדה מספיקה כדי להראות את חוסר התבונה בהתקפה הזו:
1. מדובר בחוק שנחקק על-ידי הכנסת. אני מצפה משופט שיכבד את חוקי הכנסת (אם אני זוכר היטב הוא גם נשבע לעשות זאת. אך ייתכן שהשופטת אלשיך נשבעה לפני שנים רבות, ואינה זוכרת את נוסח השבועה בבית הנשיא).
2. בישראל היקנה החוק לרשויות רבות סמכויות לאכיפה המינהלית. די להזכיר את רשות המיסים, ועדות עיצומים לפי החוק לאיסור
הלבנת הון ועוד חוקים ורשויות רבות מאד.
3. אכיפה מינהלית היא קצרה יותר מאשר הליכי המשפט הארוכים, ארוכים יותר מידי, באותם בתי משפט בהם עובדת השופטת אלשיך. אף כי היא מודעת להתמשכות ההליכים, היא לא מהססת לתקוף את הניסיון לקצר הליכים על-ידי העברת הליכים לוועדה מינהלית. אנו יודעים היטב שאחד מהגורמים התורמים להרתעה היא מיידיות העונש. התמשכות הליכים רק מפחיתה את השפעת העונש ופוגעת בהרתעה.
4. אכיפה מינהלית יעילה יותר, לעתים קרובות מאד, מאשר אכיפה פלילית, לא רק במהירות האכיפה, אלא גם בענישה עצמה. באותם מקרים שגם בית המשפט לא ישלח את העבריין לכלא, אלא יטיל עליו קנס כספי, הקנס הכספי שיוטל עליו במסגרת האכיפה המינהלית יהיה לא פעם גבוה יותר מהקנס הפלילי, ועשוי להרתיע יותר.
5. במסגרת אכיפה מינהלית ניתן להטיל סנקציות גם כאשר הראיות אינן עוברות את הסף של ספק סביר, אלא כמו בהליכים אזרחיים על-פי מבחן העמידה במאזן ההסתברויות. במקרים כאלה, אין צורך שהרשות תשקיע בחקירה מאמצים ומשאבים כפי שמשקיעים בחקירה פלילית. כך, ניתן יהיה להעניש גם עבריינים שהראיות נגדם יהיו טובות דיין, גם אם לא יגיעו לסף של ספק סביר.
6. באותה הזדמנות הביעה כבודה את דעתה כי יש לאפשר למנהלי חברות ציבוריות לרכוש ביטוח מנהלים שישפה אותם גם בהליכים של אכיפה מינהלית. אולם, אם חברות הביטוח ישלמו את הקנסות שיוטלו על העבריינים, תהיה זו תרומתה של השופט לאיון ההרתעה שעשויה להיות מושגת באכיפה מינהלית. אני בטוח שהיא נגד ביטול האיסור לשיפוי עבריינים על-ידי חברות הביטוח מפני קנסות פליליים. מה מותר הקנס הפלילי מהקנס המינהלי?
7. השופטת אלשיך טענה שהעובדה שפרופ' גושן לא הופיע בבית המשפט זה חסרון. אולי העובדה שלשופטת אלשיך אין תואר שלישי במשפטים הוא החסרון. אני בטוח שלא, אך אני גם בטוח שהעובדה שפרופ' גושן לא הופיע בבית משפט אינה חסרון שלו. הלא הוא בוודאי מתייעץ עם עורכי דין של הרשות ועם החברים בוועדת האכיפה המינהלית. ומה עם שופטים שלא הופיעו בבתי משפט טרם מונו לתפקידם זה? אכן מדובר במיעוט, אך יש די כאלה כדי לפגוע בטיעון של אלשיך.
8. אומנם מציון תצא תורה, אך צריך להזכיר שגם לרשויות ניירות ערך במדינות אחרות יש סמכויות אכיפה מינהליות. לעתים, ראוי לאמץ גם פרקטיקות הנהוגות במדינות הים, אם הן מתאימות לישראל, ופרקטיקה זו מתאימה מאד לישראל.
9. וטיעון אחרון להפעם - על החלטות וועדת העיצומים המינהלית ניתן לערער לבית המשפט המחוזי. לכל היותר, תשב השופטת אלשיך בערעורים אלו ותקבע את מה שתקבע בתוקף תפקידה המשפטי. אז ניתן יהיה לערער על פסיקתה לערער לבית המשפט העליון.
