בימים אלו, של חגיגות שחרור
גלעד שליט - חגיגות שלפני הסערה שתפרוץ, חלילה, משהרוצחים ששוחררו ישתלבו שוב במנגנוני הטרור - הנה גלעד אחר, גלעד שרון, פצה לפתע פיו ובישר לאומה, בספר שכתב ובכלי התקשורת, כי הוא האיש שהציע לאביו את אותה "הינתקות" מגוש קטיף (זוכרים? עדיין לחלק מהמפונים אין בית). יפה. מה טעם נזכר להודיענו? האם הוא חש צורך להתחזק באותה מפלגת פליטים, קדימה?
"הבשורה על-פי גלעד שרון" מביכה מעט. כיום כמעט כל עם ישראל כבר הבין שההינתקות הייתה אסון מדיני, אסון ביטחוני, אסון לאומי, אסון כלכלי ואסון אישי לקהילות גוש קטיף ולאלפי ישראלים טובים ונאמנים; אסון ללא כל תועלת או מעלה בצידו. אם כך - מה לך להתהדר באסון שהבאת על ראש עמך? אלא שעצם ההתהדרות הזו מצביעה על כושר החשיבה וההיגיון של אותו שרון ג'וניור השואף כנראה, אבוי, להיכנס לפוליטיקה.
הדברים אינם פשוטים ואין בהם שמץ זלזול בגלעד: הרי קבלן אדיר כְּדַוִד אפל, שבנה אימפריה כלכלית, חשב שהעסקתו של הבחור בשיטוט באינטרנט כדאית ושווה מיליונים!
אם דברי שרון-זוטא נכונים, הרי שהם מציפים לפני השטח בעיה אחרת, קשה וחמורה: שם רע מאוד יצא לאותו "צוות החווה" שהתכנס סביב שולחנו העמוס של
אריאל שרון ובחש ובישל מהלכים פוליטיים ומדיניים, כולל דברים שמטבע בריאתם היו צריכים להידון תחילה לעומק ב
ממשלה, במועצה לביטחון לאומי, במטכ"ל ובמשרד החוץ, ורק שם. אכן קיים היה חשש שבמטבחו של אריק שרון בחווה נדונים עניינים ורעיונות שהשתיקה יפה להם וליבונם הראוי אמור להיות אצל מומחים, בסודי-סודות, ולא בהתייעצויות בחוג המשפחה ועם כמה ידידים אישיים.
