הצתות מסגדים כנקמה על רצח יהודים כבר אירעה בעבר, אך ביהודה ושומרון. ההתקפה על המסגד בעיר הבדואית טובא זנגרייה שבגליל המזרחי היא שונה, היות שהעיר נמצאת בתוך הגבולות של 48', ותושביה הם לא רק אזרחי ישראל, אלא לרבים מהם יש היסטוריה ארוכה של של שירות למדינה בצה"ל.
כשלפני 1948 ובמהלך מלחמת העצמאות התקיפו ערבים מקומיים וצבאותיהן של מדינות ערב את הישוב היהודי, הגנו חיילים בדואים, שרבים מהם שירתו בפלמ"ח, על יישובים חקלאיים וקיבוצים יהודיים מבודדים ופגיעים. בדואים רבים עדיין משרתים בצה"ל, והנופלים מביניהם זוכים להוקרה בטקסי זיכרון רשמיים של המדינה.
כמו קהילות בדואיות אחרות בישראל, ובמיוחד בגליל, תושביה של טובא מקבלים זכויות והטבות מלאות כאזרחים, כולל כספי תרומות של פילנתרופים יהודיים. הבדואים נחשבים לסיפור הצלחה של דו-קיום, וכמו הדרוזים וערביי ישראל, הם מיוצגים ברשויות הממשל, ונהנים ממעמד אזרחי ופוליטי שאין דומה לו בשום מדינה אחרת.
מצב זה מסביר מדוע המתקפה על המסגד הִמריצה את נשיא המדינה, את הרבנים הראשיים ונכבדים אחרים להגיע לעיר ולהביע את תמיכתם ואת רגשי הסולידריות שלהם עם תושביה. ההתקפה בטובא ייצגה התקפה על המדינה עצמה ועל דו-הקיום המתקיים בה.
אך זה שנים שמתחולל שינוי מגמה במגזר הבדואי, עם השתלטותם של גורמים עברייניים על כפרים רבים ועם התגברות השפעתו של הפלג הצפוני, הרדיקלי, של התנועה האיסלאמית, בראשותו של ראאד סאלח, הקשור לחמאס ולאחים המוסלמים. אלה, בצירוף ההסתה של הרשות הפלשתינית וטיפוח הזהות הפלשתינית הייחודית, בניגוד לזו הערבית-ישראלית, הביאו את הבדואים להסיט את נאמנותם, במיוחד נוכח אפשרות הקמתה של מדינה פלשתינית שנייה.
כך, בד-בבד עם הריבוי הכלל ארצי של תביעות בדואים מן המדינה לעוד ועוד קרקע והטבות, ועם ההסלמה בפעילות העבריינית בקרבם, מתגבר הספק באשר לנאמנותם כאזרחים, ולזהותם כישראלים. ההתקפה על המסגד בטובא אינה אפוא רק בעיה פלילית, אלא כזו המעוררת שאלות חברתיות ואזרחיות. ההתפרעויות בטובא בעקבות הבליץ התקשורתי והגינוי פה אחד של ההצתה, חשפו צד אפל זה של הבעיה. תושבים מטובא הציתו בנייני ציבור, כולל מרפאה; כנופיות גדולות התקיפו את המשטרה, נהגים עוברי אורח ופקידי ממשלה. המהומות גם הסגירו בקיעים בתוך הקהילה והצביעו על מאבקי כוח פנימיים ואולי אף על מפנה היסטורי שעלול להכות גלים בכל המגזר הבדואי.
כי לא כל התושבים בקהילות הבדואיות חפים מפשע. חוות, קיבוצים וקהילות של יהודים הממוקמים בסמוך לערים ולמאהלים בדואים משמשים זה זמן רב קורבנות לגזילות, גניבות של עדרי בעלי-חיים, הצתות ואלימות. חוסר יעילותה וחוסר נכונותה של המשטרה לבלום פשעים אלה או אפילו לחקור אותם הובילה להתארגנות מקומית של תושבים במטרה להגן על עצמם מפני בוזזים בדואים וערבים. אך למרות זאת, במקרים רבים איכרים שאינם יכולים להחזיק מעמד מפני ההתקפות והגניבות הבלתי פוסקות, פשוט מתייאשים ומוותרים.
יואל זילברמן, יו"ר "השומר החדש", ארגון שהוקם במטרה להגן על חקלאים יהודיים, סיפר כי קיבוץ כפר הנשיא נטש 4,000 דונם, לאחר שתושביו לא עמדו בשנים של גניבות והצתות בלתי פוסקות באדמותיהם מצד אנשים מטובא זנגרייה, והם הקימו גדר חשמלית סביב הקיבוץ כדי להגן על עצמם מפני כנופיות של טובא.
חיים דיין, ראש איגוד מגדלי הבקר, מאשים כי תושבי טובא זנגרייה ידועים לשמצה בגניבותיהם מיישובים יהודיים... במיוחד גניבות בקר. לדבריו, משפחות שלמות בעיר "מועסקות" בפשיעה, גניבה וסחיטה. לפני כמה שנים הורשעו תושבים בעיר בחטיפה ובאונס של נשים יהודיות שטיילו באזור.
האיום הבדואי אינו תופעה של המגזר הכפרי בלבד. שכונת ג'בל מוכבר הירושלמית לדוגמה מורכבת מבדואים השולטים בה. אחד מתושביה רצח לפני מספר שנים שמונה תלמידים בישיבת מרכז הרב. רק צו משטרתי מנע את הקמתו של אוהל האבלים המסורתי לכבוד הרוצח. בראיון שנערך עמו לא גינה מוכתר הכפר את הרצח.
לפי הדיווחים באר-שבע וסביבותיה נשלטים על-ידי כנופיות של עבריינים בדואים, בעוד שהמשטרה המקומית מגלה חוסר אונים. בדואים ועבריינים בנגב ובסיני עוסקים בהברחות של נשק, נשים, סמים ומהגרים בלתי חוקיים.
כשהם מסתייעים בארגוני שמאל ישראלים במימון זר, שבטים בדואים מגישים בקביעות לערכאות תביעות משפטיות לאדמות שאינן בבעלותם, ומטרידים יהודים ביו"ש, שאותם הם גם רוצחים לעתים, כמו בסוסיא ובחוות מעון.
אמנם תקיפת מקומות תפילה היא מגונה ובלתי נסבלת ואין לה כל הצדקה, וכמובן אין למחול עליה. אך מכאן ועד כינוי ההצתה בטובא "מעשה טרור" הדרך ארוכה, אלא אם מכנים כך גם מקרים דומים, ללא התחשבות בזהות המבצע. שימוש במעשים כאלה לקידום האג'נדה של השמאל - כפי שעושה
הקרן החדשה לישראל - כדי להאשים את ישראל ואת היהודים, זה חוסר אחריות.
יש להתייחס להצתה בטובא זנגרייה לא רק כאל מעשה פשע, אלא לנצל אותה לחקירת אחד הנושאים הלאומיים הרציניים ביותר העומדים לפתחנו. הוקעת ההצתה אסור לה שתעוור את עינינו באשר למשבר המפעפע קרוב מאוד אל פני השטח. פעילות עבריינית של מספר בדואים לא תיעלם ורק תיעשה יותר אלימה, אלא אם כן יתמודדו עמה על כל היבטיה. כי המחיר הסופי בטובא ובקהילות בדואיות אחרות עוד ישולם - על-ידי החברה בישראל.
