בסוף השבוע הוכח מה שלא היה ידוע לרבים - בציבור החרדי לא באמת רוצים בהדרת נשים. טניה רוזנבליט, עלתה על קו אגד 451 מאשדוד לירושלים. במקום להתיישב מאחור כנהוג בקו, היא בחרה לשבת בקדמת האוטובוס. הנהג הביט מופתע, אך לא אמר מילה. גם שאר עשרות הנוסעים החרדיים באוטובוס לא אמרו מילה. אבל לדרוש מאנשים החיים בחברה שחיה תחת האיום המתמיד של "מה יגידו", למחות מול הקומץ האלים שהשתלט על חייהם (וגם חסם תחנת רדיו פני נשים...) זו דרישה מוגזמת. נוסע אחד התיישב על גרם המדרגות הקדמיות (כי האחוריות קרובות לצד של הנשים) ומחה בשתיקה. אבל בעוד שניתן להתווכח על דרך המחאה שלו, על דרך מחאתו של נוסע אחר שירד מהאוטובוס והתחיל לחולל מהומה אין מקום לדיון - האיש עבריין, וכאלו הם הסקרנים שהתגודדו וקיללו את הנוסעת בתואר הלא-מחמיא "שיקסה" (משוקצת). בג"ץ כבר קבע שאין מקום להפרדה בתחבורה הציבורית, כאשר זו אינה נעשית באופן וולונטרי. אבל לזרועו הארוכה של בית המשפט העליון, יש עצמאות משלה. השוטר שנקרא למקום וניסה לפתור את הבעיה בחר בדרך הפוכה. הוא פנה לגברת רוזנבליט וביקש ממנה, פעמיים, לשבת מאחור. היא לא נעתרה לבקשה, והאוטובוס יצא לדרכו, בלי שיתעוררו בדרך הפרעות חריגות. ברמה הנקודתית, לרובע ז' באשדוד, יש למצות את הדין עם השוטר, ואולי עם מפקדיו אם הורו לו לפתור את המשבר בדרך זו. עליו היה לאפשר את נסיעת האוטובוס, ואם יש צורך - להעלות שוטר ליתלווה לנסיעה ויבטיח את שמירת הסדר. במקביל, היה עליו לעכב את מארגן ההפגנה נגד הנוסעת ולהביא אותו לחקירה. ברמה הארצית יש דרכים נוספות, ועל כך בהזדמנות אחרת.