זהו מאבק ממושך שקיים מאז הקמת המדינה, כנראה כבר לפני - המאבק על זהות מדינת ישראל. קרב ממושך, אולי קרב מאסף. מדי פעם כל צד זוכה בכמה נקודות לפה או לשם, לפעמים הדתיים והחרדים, לפעמים החילונים. זה תמיד היה מאוזן, מפוקח, לא פוגעים יותר מדי בצד השני. הסטטוס קוו נשמר.
הסטטוס קוו הוא לא הדיון כאן, למרות שהוא נפגע או ייפגע אם החלטת עיריית תל אביב תתקבל. הדיון הוא גדול ומהותי מזה. חולדאי נגע בו כשאמר ש"ישראל היא המדינה היחידה בעולם שבה ברבע מימות השנה לא פועלת תחבורה ציבורית בחג ובשבת". הצדק איתו, ישראל היא אכן כנראה המדינה היחידה בעולם שזה מצב התחבורה הציבורית. אבל הוא שוכח את הסיבה לכך.
איפה הצדק? כל מדינה באשר היא, צריכה לנוע בין שלושת צלעות משולש ערכים שהיא מספקת לאזרחיה. חופש, שוויון וצדק. בדרך כלל היא תיתקע איפשהו באמצע, כי חופש לאחד הוא פגיעה באחר ופוגע בשוויון שלו. האלמנט הדתי תמיד פוגע או בשוויון או בחופש, מה שמותיר את ערך הצדק כערך העליון על פיו צריך ללכת. אם יש כאן דיון בין החופש של כל אחד לנסוע באוטובוס בשבת, המדינה צריכה להחליט על דבר אחד. איפה הצדק?
הצדק הוא הערכים עליהם מתבססת המדינה. סטטוס קוו זה לא ערך, זה פשרה. המדינה צריכה להוביל ולהחליט מה חשוב. השבת, כיום מנוחה, הוא אחד הדברים המיוחדים לעם היהודי מאז ומקדם, וגם בגמרא מסופר על כך שאחד הדברים שנוכרי היה נתקל בהם כשהיה מגיע לארץ ישראל והיו ייחודיים לעם ישראל הוא השבת, לכן טבעי אפוא ש"מדינת ישראל היא היחידה שבה ברבע מימות השנה" אין תחבורה ציבורית.
גפני צעק על הסטטוס קוו, אבל, כאמור – לא זה מה שחשוב. הפגיעה בערכיהם החלושים של החרדים או של הדתיים אינה מה שחשוב, אלא הצביון. מדינת ישראל היא לא מדינה ככל המדינות, אנחנו לא עם ככל העמים, חלילה לנו מכך.
בנוגע לפרקטיקה של יישום ההחלטה – הוא בוודאי יהיה גזעני. הרי חוקתית ליהודים אסור לעבוד בשבת, מה שאומר שיהיה שימוש נרחב ב"גויים של שבת". לטענה זו אפשר לומר שאת יום המנוחה לו כל אזרח זכאי, אותם גויים של שבת יוכלו לממש בכל יום אחר, למשל ביום ראשון, אבל זה רק מראה כמה הם לא אזרחים שווי-זכויות. נסיעה באוטובוס בתל אביב בשבת, כמו בחיפה או באילת, היא ניצול הפרת זכויות עובד בסיסיות בצורה גזענית. שבת, בניגוד למה שאפשר לחשוב – זה לא רק ליהודים: "ויום השבת... לא תעשה מלאכה – אתה ועבדך ואמתך ובהמתך וגרך אשר בשעריך" – ערך יהודי אבל לא רק ליהודים.
אז מה יהיה בסוף? אז אולי זו עבודה בעיניים, כי המדינה כנראה לא תאשר את בקשת עיריית תל אביב, החרדים העסקנים יעצרו את זה. העירייה תממן את זה איכשהו, או שיגבירו את תדירות מוניות השירות, אבל המדינה – כמדינה, לא יכולה לאפשר את זה. תל אביב? היא רק מגדילה את הניתוק שלה מאלו שמאמינים באפשרות שיש אלוקים או שיש חשיבות ערכית ליהדות, ומתבססת בתור מדינה עצמאית – מדינת תל אביב.
