מי מחוקק את החוק?

שוב, נשיאת בית המשפט העליון לשעבר דורית ביניש וכמה מעמיתיה נטלו לעצמם את תפקיד המחוקק וסמכויותיו, וביקשו ליצור חוק חדש. בפסיקה בשבוע שעבר, ביניש וחבר שופטים שכלל את השופטות עדנה ארבל ומרים נאור, כולן מתנגדות נחושות להתנחלויות, קבעו כי על מייקל לסנס, חקלאי יהודי המתגורר בקדומים, בשומרון, לפנות שטח אדמה של ארבעים וחמישה דונמים עליהם נטע אלף ושלוש מאות עצים, מכיוון שערבים כלשהם טענו כי השטח המדובר הוא בבעלותם. בית המשפט פסק כי על לסנס לפנות את האדמה ואת העצים באופן מיידי ולפצות את התובעים הערבים ואת המינהל האזרחי. בית המשפט פסק כי יהודים, שלא כמו ערבים, אינם יכולים לטעון לחזקה בהגדרת החוק העותומני, אשר לפיו עיבוד אדמה לפרק זמן שבין שלוש לעשר שנים יכול להוות חזקה לבעלות. טקטיקת הפנייה הפוליטית לבית המשפט העליון לסנס, אשר עלה מבולטימור לפני ארבעים שנה, זרע חיטה, שעורה ותירס בשטח המדובר בשנת 1996, ובשנת 2006 שתל בחלקה עצי זית. שנה לאחר מכן ערבים העלו התנגדויות ובשנת 2009 - בעזרתן ובייצוגן של התנועות "שלום עכשיו" ו"יש דין", הגישו עתירה נגד לסנס. האדמה מעולם לא נרשמה בטאבו וטיעוני הערבי לא גובו בראיות כלשהן לבעלות על השטח. לפי לסנס, מסמך מהתקופה העותומנית (מאליה) שהוצג על-ידי הערבים, לא מציין מקום מדויק אלא אזור כללי, וכן לא מציין את שמו של הבעלים על השטח. מכיוון שכך, לא ניתן לדעת אם המטע של לסנס הוא "המקום" או לא. למרות שוועדת עררים של המינהל האזרחי דחתה את עתירת הערבים לבעלות על השטח, "שלום עכשיו" ו"יש דין" פנו ישירות לבית המשפט העליון, בו הן ידעו כי יוכלו לנצח בחסדי הפוליטיקה, במקום בחסות החוק. בהופעה זו לפני בית המשפט העליון, הציע לסנס להעניק לטוענים הערבים בעלות מלאה על המטע אם יוכלו להוכיח בעלות. בית המשפט סירב לעסקה. למרות שהערבים לא הצליחו להוכיח את בעלותם על השטח, הורה בית המשפט לפנות את השטח ולעקור את העצים. עובדות מכריעות אלו לא פורסמו בכלי התקשורת, אשר קיבלו את החלטת בית המשפט העליון ללא פקפוק, ולו הקל שבקלים. טקטיקה דומה - פנייה ישירה לבית המשפט העליון אשר איננו בוחן את הראיות - בוצעה בשטחים אחרים הנתונים למחלוקת, כגון מגרון. אך במקרה של לסנס, בית המשפט העליון הלך מעבר להחלטה לגבי מיקום ונושא מסוימים, והוציא צו מפלה. בית המשפט לא פסק בבעלות מי הקרקע - מכיוון שהתובעים הערבים בבירור אינם הבעלים. הפסיקה נגד מייקל לסנס - על-פי החלטת בית המשפט, הזכות לבעלות באמצעות חזקה לא תקפה בהיותו מתיישב יהודי. אם ללסנס או לתובעים הערבים אין בעלות על הקרקע, למי יש? בית המשפט שמר על זכות השתיקה. הפסיקה מעודדת ערבים להשתלט על קרקע מדינה פסיקה זו צריכה להעביר צמרמורת בגבו של כל אדם החרד לשלטון החוק. משמעות ההחלטה היא כי בית המשפט העליון נגוע באג'נדה פוליטית המפלה נגד יהודים. פסיקה זו של ביניש מצטרפת לפסיקה בעניין מגרון, בה פסקה כי כל אדמה אשר איננה בבעלות מדינת ישראל יש לראות בה אדמה פלשתינית פרטית, בלי להתחשב בכך שישנם טוענים בהווה או בעתיד לבעלותם על האדמה, אשר אינם ערבים (כלומר: יהודים). פסיקתה הקודמת מחקה קטגוריות שונות הנוגעות להגדרה של אדמות ציבוריות שבוססו בחוק העותומני, אשר חלקים גדולים מהן כלל לא נסקרו ואינם נתונים במחלוקת. ייתכן שכוונתה של ביניש הייתה לבסס מערכת מסודרת יותר מאשר זו שהייתה קיימת עד כה של בעלות של שטחי אדמה, אך פסיקה המכירה בזכותו של ערבי, ולא של יהודי, לתבוע בעלות על שטח אדמה אשר איננו מעובד ואשר אין טוענים אחרים לבעלות עליו, מבצרת שיטה נטולת שוויון המעניקה לגיטימציה להסגת גבול וטענות מצדם של ערבים, ומונעת רפורמות משמעותיות. פסיקתה מגבילה יהודים ומעודדת ערבים להשתלט על קרקע מדינה. ניתן להניח כי פסיקתה תעודד ערבים ישראלים, או אזרחים ערביים של הרשות הפלשתינית או של ירדן, להשתלט על אדמות ביהודה ובשומרון. לפרש את החוק, לא לחוקק אותו מאז 1967 הממסד הישראלי יישם את החוקה הירדנית (קרי החוק העותומני) בכל נושא הקשור לאדמות יהודה ושומרון. נוהל זה הוביל את פליאה אלבק המנוחה לספור גללי עזים באדמות המיועדות לשימוש אזרחי יהודי, כדי לוודא שהאדמות הן לא רכוש ערבי על-פי החוק העותומני. גם מנחם בגין ז"ל הקפיד לשמור על דיוקי החוק ביהודה ובשומרון. בנטישת החוק העותומני ייתכן שבית המשפט חותר תחת שלטון החוק ביהודה ובשומרון בביטול עקרונות שימוש הקרקע עתיקת-היומין. בית המשפט מוסמך לפרש את החוק, לא לחוקק אותו. בחברות דמוקרטיות זה תפקידו של המחוקק. יהא השופט בעד או נגד מפעל ההתנחלויות, על פסיקתו להיות חסרת פניות. כל דבר פחות מכך, יהפוך את המערכת לעוד שחקן במערכת הפוליטית. ביצוע מניפולציות ברשות השופטת - תוך שימוש בבית המשפט העליון, בפרקליט המדינה והמינהל האזרחי נגד זכותם של יהודים לחיות ביהודה ובשומרון - חותר תחת הדמוקרטיה, תחת הציונות ותחת שלטון החוק. הסכמה כי פרודיה פסאודו-חוקית זו תימשך, מזהמת את כל מערכת השלטון שלנו.