נורא שמחתי שאולמרט זוכה מרב ההאשמות נגדו (שתיים מתוך שלוש, כמו שהקפיד לדייק ראש הממשלה). מלכתחילה נראה לי הזוי לפתוח בהליכים משפטיים נגד ראש ממשלה מכהן, או אפילו, לשם העניין, ראש ממשלה לשעבר, על בסיס עדותו של אדם לא במיוחד אמין. טלנסקי עצמו הודה בשלב מסוים שהוא לא אמר את האמת ובוודאי שלא את כל האמת (
אמיר אורן,
הארץ 15.8.2008). התנהלות הפרקליטות בראשות עו"ד לדור מעידה לכל הפחות על ראיה מרחיבה מאד של תפקידה.
ביהמ"ש העליון האמריקני מצמצם בסמכויותיו לשם השוואה, בית המשפט העליון האמריקני העביר לפני שבועיים פסיקה העושה שימוש מצמצם בסמכויותיו שלו עצמו. לבית המשפט העליון ישנה הסמכות לבטל חוקים שהועברו על-ידי הקונגרס האמריקני ורבים חשבו שהוא אכן יבטל את "אובמהקייר", חוק הבריאות הלא פופולרי שהעביר ממשל אובמה. החוק הגיע לבית המשפט בטענה שלא ניתן לפרש את הסעיף המסחרי (Commerce Clause) של החוקה כאילו הוא מאפשר לקונגרס לעשות רגולציה של פעילות מסחרית שלא נעשתה עדיין. קרי, לא יכול להיות שחוק יחייב את אזרחי ארה"ב לקנות מוצר מסחרי, ביטוח בריאות במקרה הזה.
נשיא בית המשפט העליון ג'ון רוברטס העביר פסיקה לפיה חוק הבריאות מקובל עליו אך עם מספר סייגים, כשהראשון בהם הוא שאכן אין בסמכותו של הקונגרס לפרש את הסעיף המסחרי כאילו מותר לו לעשות רגולציה של פעילות שלא נעשתה. גם ככה, אומרת הפסיקה, לוקח על עצמו הקונגרס לעשות די הרבה רגולציה. מצד שני, אומרת הפסיקה, מותר לקונגרס להטיל קנסות ומיסים.
אובמה-קייר: מעניק כוח לשלטון על האזרח במקרה של אובמה-קייר נקבע כי אזרח שלא ירכוש לעצמו ביטוח בריאות ניתן יהיה להטיל עליו קנס. הנשיא הכריז שוב ושוב שאין משמעות הדבר כאילו אובמה-קייר מהווה מס (וזה כי הוא, הנשיא, הבטיח כמובן לא להטיל מיסים חדשים). אך לפי הפסיקה החדשה אובמה-קייר אכן מהווה מס. בזמן שאסור לקונגרס לתת לאזרח הוראות בנוגע לפעילות עסקית שהוא לא עשה, מותר לו בהחלט להטיל על האזרח מיסים.
השופט רוברטס וחבריו חשפו למעשה את המנגנון שבבסיס אובמה-קייר. הם חידדו את זה שהחוק מעצים את כוחו של הקונגרס כך שיהיה רשאי, באמצעות מיסוי, להפעיל כוח כמעט בלתי מוגבל על האזרח. הקונגרס, לפי הפירוש המובלע באובמה-קייר, רשאי להטיל מס גבוה על מי שלא עומד בדרישה כזו או אחרת, מס שמגובה כמובן במאסר למסרבים לשלם, והופך לכלי חזק מאד של השלטון כשהוא בא להפעיל כוח על האזרח.
הסקרים אומרים שרב האמריקנים בעד ביטול אובמהקייר, אבל הנקודה המעניינת כאן, אני חושבת, היא כמה כבוד יש להם למשרת הנשיא. משמיעים ביקורת אבל אף אחד לא מעלה בדעתו לפתוח בהליכים.
תגובות מתונות בעיתונות האמריקנית רק עכשיו יצאה לאור סיפור "מבצע מהר וזועם" (Operation Fast and Furious), מבצע מתוחכם מידי מטעם הרשות האחראית ליישום החוקים החלים על מכירת אלכהול, טבק וכלי נשק (ATF). תולדות המבצע הזה כבר מפורסמים בעיתונות בצד הימני של המפה כבר שנה וחצי אבל עיתונות הזרם המרכזי התחילה לדווח עליו רק עכשיו.
מטרת המבצע הייתה השגת שליטה טובה יותר על זרימת נשק אמריקני לארגוני פשע מקסיקנים, אבל הניסיון לא צלח ו-1,400 מתוך 2,000 הנשקים שנמכרו נעלמו אל תוככי העולם התחתון, מה שעלה בחייהם של כמה מאות מקסיקנים פלוס שוטר משמר הגבול אמריקני אחד.
במהלך האחרון של הסיפור הזה זימנה וועדה של הקונגרס את אריק הולדר, התובע הכללי של ארה"ב, להסגיר לידי הקונגרס את כל המסמכים הנוגעים למבצע והנשיא אובמה, שהוא בעיקרון מאד בעד שקיפות שלטונית, הודיע שבתוקף סמכותו הוא מכריז על המסמכים האלו כחסויים.
קודם כל זה מעורר התפעלות שלקח לעיתונות של הזרם המרכזי שני וחצי, לא פחות מ-18 חודשים, כדי להתחיל לטפל בעניין הזה, וגם אז רק אחרי שהוועדה העוסקת בחקירת הפרשה בקונגרס הכריזה שהתובע הכללי מבזה את הבית באי שיתוף הפעולה שלו איתו. שנית, קשה לי לדמיין תגובה מתונה כל כך אצלינו, אם ראש ממשלה היה מכריז על אוסף מסמכים שעוסק בפרשה שלפי כל הצדדים כבר הסתיימה ושהובילה למותם של מאות אנשים, שהם מסמכים חסויים. אצלינו הייתה בוודאי סערה פוליטית נוראית.
או זה שאובמה הכריז באמצע יוני על שינוי המדיניות כלפי כ-800,000 צאצאים למהגרים לא חוקיים. מעתה יינתנו לנכללים בקבוצה זו רשיונות עבודה והשלטונות לא יחפשו אחריהם כדי לגרשם. גם אם מדובר בצעד שבסופו של דבר יוכר כצעד הנכון, זה נעשה בתוקף צו נשיאותי, תוך כדי עקיפת הקונגרס והדיונים הדמוקרטיים שתמיד מתקיימים שם. איזו טולרנטיות האמריקנים מפגינים כלפי חוסר הכבוד של הנשיא שלהם כלפי התהליכים הדמוקרטיים המקובלים, לעומת סגנון האצבע על ההדק שלנו. אני כבר לא יודעת איזה סגנון יותר סביר.