לאחר עשרות שנים בהם האסדרה של רישוי עסקים כשלה, ועל כך יעידו דוחות
מבקר המדינה ונתוני משרד הפנים, התקין שר הפנים תקנות רישוי עסקים (הוראות כלליות) התשס"א-2000 שנועדו להתמודד עם בעיית האכיפה של החוק. באמצעות תקנות אלה בקש המשרד לפתור גם את בעיה הסחבת שבמתן רישוי, זאת על-ידי הענקת סמכות לרשות המקומית להוציא היתר זמני כאשר הגורמים המאשרים (כגון: משרד הבריאות, כיבוי אש, משטרה) לא משיבים תוך 30 יום על הפניה.
דא עקא, למרות המסלול המקוצר להוצאת היתר ושיפורים נוספים, לא הצליחה רפורמה זו להביא לתיקון המצב. ואכן נתוני משרד הפנים מצביעים על כי 31% מהעסקים טעוני הרישוי הפועלים במדינה פועלים ללא רישיון עסק
1. אחת הסיבות לכך היא שסמכות הרשות המקומית להוצאת היתר זמני מוגבלת אך ורק למצב בו גורם מאשר לא מגיב לבקשה.
בניסיון לשפר את המצב פורסמו ב 5.11.2012 תקנות רישוי עסקים (תיקון), תשע"ג - 2012 המהווים ניסיון משמעותי נוסף להסדרת תחום רישוי העסקים. התקנות שיכנסו לתוקף רק ב 2013 מבקשות לפתור את בעיה האסדרה של עסקים טעוני רישוי על-ידי יצירת סטנדרטיזציה של הליך אישור הבקשה על-ידי הגורמים המאשרים, וכן על-ידי קביעת הליך חדש מזורז למתן היתר תוך 21 יום. הרעיון שבבסיס הרפורמה הוא שבאם הגורמים המאשרים יפעלו, בהתאם למפרטים הקבועים בתקנות, ע"פ קריטריונים קבועים, הליך אישור הבקשות יהיה פשוט יותר ומכאן מהיר יותר. דהיינו ע"פ התקנות המוצעות לא זו בלבד ששקול דעתם של הגורמים המאשרים יוגבל למפרטים הנזכרים, אלא שהתקנות מעמדים ערוץ מהיר נוסף לקבלת היתר - "היתר מזורז".
אך לא רק בכך מטפלת הרפורמה. בניסיון להגביר את הפיקוח על רשויות הרישוי עוגן בתקנות מנגנון פיקוח של "רגולציה צרכנים", זאת על-ידי קביעת פרוצדורה להגשת השגות על החלטות רשות הרישוי, זכות שעד כה הצריכה הגשת עתירה מנהלית
2. כמו-כן , בניסיון להעניק "כוח" לצרכנים עוגנה בתקנות החובה להעמדת מידע באשר לדרכים להגיש בקשה לרישיון עסק, לכל סוג עסק טעון רישוי, באתר אינטרנט של ממשל זמין.
לאור כל זאת עולה השאלה,האם בכוחה של הרפורמה החדשה לפתור את בעיית אכיפת חוק רישוי עסקים? כפי שניתן לראות, רפורמה זו שהנה המשכה של הרפורמה מ-2000 עוסקת ככלל בעסקים טעוני רישוי שלא קיימת לגביהם מגבלה להוצאת רישיון. הנגשת מידע, יצירת תהליך מזורז לקבלת רישיון ופישוט תהליך האישור אצל הגורמים המאשרים, כל אלה צפויים להגביר את המוטיבציה בקרב בעלי עסקים שעומדים בדרישות הגורמים המאשרים ושיש להם רצון להסדיר את מצבם, ציבור המהווה כ-17% מכלל העסקים טעוני הרישוי הפועלים ללא רישיון
3. אך מה באשר ליתר העסקים המהווים את הגרעין הקשה, שעקב אילוצי תכנון ובנייה, חוסר התאמה של המבנה ו/או מערכותיו לדרישות נותני האישור, פועלים ללא רישיון עסק?
מחקר שפרסם בעבר משרד הפנים
4 מעלה כי 11% מכלל בעלי העסקים טעוני האישור מהווה את הגרעין הקשה של העסקים פועל ללא רישיון. לכך מספר סיבות ובהם (א) אי יכולת עמידה בדרישות הגורמים המאשרים, (ב) וחוסר מוטיבציה של בעלי העסקים עקב חולשת מנגנוני ההרתעה והאכיפה.
כפי שניתן לראות, תקנות אלה אינן יכולות ואף נראה כי הן לא נועדו לטפל בבעיות של עסקים שלא ניתן להוציא להם רישיון זאת עקב אי עמידה בדרישה של גורם מאשר. אומנם הכנסת המפרטים לתקנות מצמצמים במידת מה דרישת הגורמים המאשרים, אך אין בכך כדי להביא לפתרון הבעיה של העסקים המהווים את אותו גרעין קשה.
לסיכום התקנות החדשות מהוות צעד משמעותי בקידום אסדרת רישוי העסקים, אך אין בכוחם כפי הנראה כי כדי לאכוף את החוק על הכול. ואולי פתרון שכזה מחייב בגישה מערכתית הכוללת גם היבטים הנוגעים לתכנון ובניה, כיבוי אש, משטרה, משרד הבריאות, שמן הסתם תחייב בהסדרי חקיקה הגולשים אל מעבר לחוק רישוי עסקים. בין אם כך ובין אם אחרת המאמצים הכרוכים באסדרת תחום רישוי עסקים ימשיכו להציב בפני העוסקים בכך אתגרים. ואולי נהיה בעתיד צפויים לרפורמה נוספת שתתן מענה לאותו גרעין הקשה של העסקים ובכך יוכלו רשויות המקומיות לנקוט כלפי אלה בצעדים, מלבד הוצאת צו הפסקה מנהלי.
