ב-8.11.2012 דחה ביהמ"ש המנהלי בת"א עתירה של קבוצת נשים בכדורסל "אליצור חולון" שבקשה לבטל את התבחינים שקבעה עיריית חולון לחלוקת התמיכה לשנת 2013
1.
קבוצת הכדורסל טענה כי בתבחינים שקבעה העירייה ניתן לראות העדפה מובהקת וברורה לקבוצות ספורט הגברים בעיר בכלל ולקבוצת הכדורסל "הפועל חולון" גברים בפרט, דבר המקפח מטבע הדברים את העותרת.
כבכול תקיפה אחרת של החלטה מנהלית, פועלים בתי המשפט ע"פ חזקת חוקיות המנהל, לפיה "אין זה ראוי שבית המשפט ישים את שיקול-הדעת שלו במקום שיקול-הדעת של המפקחת." לשון אחר "אין ביהמ"ש נוטה להתערב בשיקולי הרשות, במיוחד מקום בו הרשות נוהגת באופן מקצועי ומעבירה את החלטותיה בפני כלל הגופים הרלוונטיים המאשרים את המתכונת המוצעת."
במקרה דנן ע"ב ניתוח הקריטריונים קבע בית המשפט כי הואיל והתבחינים כוללים "קריטריון רוחב, לכלל הקבוצות המצויות ברמה בה מדורגת העותרת" ומכיוון ש"התבחינים נערכו על-ידי אנשי מקצוע ועברו אישוריהם של הגופים השונים בעירייה" ומכיוון שהללו נבנו "על-פי חוזר מנכ"ל משרד הפנים" אין לומר כי "הייתה כוונה דווקא להפלות את העותרת או קבוצת נשים כלשהי על פניה".
היינו, מפסק הדין ניתן להסיק לכאורה כי באם רשות מקומית תפעל ע"פ הכללים שבהמשך, היכולת לתקוף את החלטותיה תהיה נמוכה, כדלקמן:
1. על התבחינים להיות מנוסחים באופן כללי.
2. על התבחינים להתאשר בכל הפורומים, כקבוע בחוזר מנכ"ל.
3. על הרשות המנהלית לאפשר לציבור להגיב על התבחינים טרם אישורם.
4. הרשות צריכה להבטיח כי התבחינים יקבע בהתאם לחוזר מנכ"ל.
האומנם? על-פי נוהל התמיכות, התבחינים נקבעים על-ידי ועדה מקצועית הכוללת את פקידי הרשות הנוגעים לדבר, וזאת לאחר שהרשות פרסמה לציבור הודעה על כך. לאחר מכן הדבר עובר למליאת מועצת הרשות המאשרת אותם ע"פ שקול דעתה
2.
ביטוי נוסף לעוצמת הדרג הפוליטי טמון בדרך אישור תקציב הרשות ובו מקופל תקציב התמיכות. הן תקציב והן התמיכות מבטאים את המדיניות של הגוף הציבורי וככאלה, כל עוד שלא נפל פגם מהותי בדרך קבלתם (שיקולים זרים,
ניגוד עניינים וכו'), הם חוקיים (לאחר שהאורגנים המופקדים על כך אישרו אותם). הואיל וכך, ניתן להבין את החלטת ביהמ"ש, שמלכתחילה מוגבלת בביקורת השיפוטית על רשויות מנהליות מהטעמים שציינו. אך האם מצב זה מבטיח בהכרח כי אינטרס הציבור נשמר? לשון אחר האם קביעת אמות מידה בצורה של קריטריון רוחב, אישורם בערכאות שונות, פרסומם לציבור יכול להבטיח שהתבחינים אכן יהלמו את אינטרס הציבור ובהם עקרונות השוויון והצדק?
בדיני המכרזים קיים מושג "הצעה תכססנית" שבעליה מבקש "להערים על בעל המכרז באורח בלתי נאות - בין על דרך הטעיה מחושבת ומכוונת בין על דרך "תכססנות"
3. זהו מצב בו הצעה נראית כלגיטימית אך בפועל היא מוטה באופן הפוגם בחוקיותה. לדעתנו, גם בהליך של קביעת תבחינים לתמיכות, בייחוד ברשויות בהם קיים שסע חברתי, יכולים להיווצר מצבים מעין אלה בהם, תחת כסות של תבחינים שנקבעו ע"פ הכללים, יתקיימו הטיות לא שוויוניות.
הואיל וכך במצב דברים זה בו ממילא הביקורת השיפוטית על הליכים מעין אלה מוגבלת, הקביעה המשתמעת מפס"ד כי כל עוד שלא נפל פגם בהליך והקריטריונים מנוסחים באופן כללי שהתקבל בפרוצדורה שנקבע לכך, יכולה לעורר קשיים.
כדי להבטיח את אינטרס הציבור, מן הראוי שהביקורת השיפוטית על הליכים מעין אלה לא תהא מצומצמת. אכן על העותרים לשאת בנטל ההוכחה כי התבחינים אינם שוויוניים, נטל בו לא עמדה העותרת בפס"ד האמור, אך חשוב גם כן שהקריאה מביהמ"ש תהא שלמרות חזקת תקינות המנהל, דווקא בסוגיות מעין אלה של חלוקת משאבים לציבור, יקיים ביהמ"ש ביקורת שיפוטית בשבע עיניים.
הלכה מעין זו יכולה להוות תמרור בפני רשויות מקומיות שיקפידו שהקריטריונים שלהם יהיו שוויוניים ומאידך תעודד הגשת עתירות, בכל מקרה בהם נראה כי תמיכות מחולקות באופן לא שוויוני, דבר שללא ספק יתרום לתקינות השלטונית של גופים אלה.
