באחד המוספים הקודמים התלוננתי על "שדה דב" שאינו כשיר לקלוט את נוסעי הטיסות בשל עליבותו והיעדר תנאים נאותים. לא הייתי מעלה בדעתי שכאשר אני במרתף כזה אני עדיין שומע דפיקות מלמטה. אלה באו מעוד טרמינל יבשתי: מסוף ארלוזורוב. לא המסוף אלא אותו תא, שאילו היה כמה מטרים נוספים למטה יכול היה לשמש כמרתף לאלטע זאכען. כיום הוא משמש לקוחות שבאים לשם הנפקה או חידוש כרטיסי נסיעה "רב קו" לאוטובוסים של החברה. חברת דן היא חברת תעבורה גדולה לא רק יחסית לישראל, אלא בכלל. היא הוקמה כקואופרטיב בשנות ה-20 של המאה הקודמת ואחר כך התגבשה לשתי חברות - "המעביר" ו"גלי אביב". ב-1945 הוקמה החברה המאוחרת "דן", שכיום פרוסה על פני כל גוש דן, ב-130 קווים, ובעוד כמה מסוימים מעבר לו, כמו הקו לבני ברק וגבעתיים. החברה מפעילה קרוב ל-1,500 אוטובוסים, מהם פרקיים, מיניבוסים, מידי בוסים, ורכבי שירות. היא מעסיקה אלפי עובדים ליד ההגה, במנהלה, במוסכים ובשלוחות אחרות ומסיעה 15 מיליון נוסעים לחודש. ב-67 שנותיה הגיעה החברה להיות המוביל הגדול ביותר בריכוז האוכלוסין הגדול ביותר במדינה: בגוש גן - כשמה של החברה. היא משרתת מדי חודש 15 מיליון בני אדם. יותר מ-120 אלף נוסעים רוכשים מדי חודש כרטיסי מנוי חודשיים (חודשי חופשי). בתל אביב פועלת התחנה המרכזית "החדשה" בדרום העיר. היא הוקמה במקום התחנה המרכזית הקלאסית ליד שכונת נווה שאנן, שהייתה ידידותית הרבה יותר מזאת הנוכחית - בזאר על קומות שיש בו אוטובוסים. עליה לא אכביר מילים. יש עוד מסופים שהגדול בהם הוא מסוף ארלוזורוב במרכז העיר. הוא משמש גם מסוף בינעירוני כמו קו 460 מירושלים אבל רובו הוא מסוף עירוני או אזורי. הוא גם סמוך לתחנת הרכבת הגדולה ביותר בתל אביב (סיפור אחר). משום כך טבעי שבמסוף כזה במרכז התל אביבי, התוסס והיפה, המבנים במסוף הזה יהיו יותר מסבירי פנים מבחינת החזות שלהם, האסטטיות והנוחיות, והיכולת לשרת את ציבור הנוסעים. הגעתי לשרות לקוחות במסוף מכיוון שהכרטיס המגנטי לנסיעות השתפשף וצריך הייתי להחליף אותו. המוזר הוא שלחברה כמו דן אין עמדות שרות לצורך זה, במיוחד במטרופולין ובריכוזים כמו דיזנגוף סנטר, כיכר העיר, מתחם באזל ועוד והנוסע צריך להטריח עצמו למסוף ארלוזורוב. חברה שמודיעה בגאווה שעוד מעט נוסעים יוכלו להיכנס בדלת האחורית של האוטובוסים, כאשר ליד הדלתות יוצבו מכשירים לתקיפות כרטיס רב קווי, יכלה לפתור גם את הבעיה של חידוש כרטיסים, תוך השקעה במיכון. זאת בלא להטריח את הנוסעים לנסוע למסוף ארלוזורוב כדי לחדש כרטיסים. אגב, אין רע כאמור במסוף הזה. אני מטריח עצמי למקום ומחפש משרדים. מחפש משהו מכובד פחות או יותר, כיאה לטרמינל, ולא מוצא. לרוב, אלה צריפים דהויים של מחנה צבאי, אך פחות מסודרים. לאחר טיול קטן מצביעים עוברים ושבים על צריף אחד, ואני תוהה אם בכלל זה המקום הנכון כי הוא נראה לי עלוב במיוחד. משהו כמו מחסן לכלי ניקוי. אבל מצאתי את המקום הודות לקצה זנב של לקוחות שהיו בפתח בחוץ. בפנים לא היה מקום. זה משהו בגודל שלושה על ארבעה מטרים, או מטר יותר. יש מקום ישיבה לחמישה אנשים, ואלה תפוסים על-ידי אישה בהיריון, נכה וקשיש, אבל גם חלק מקרב ה"מיוחסים" האלה צריכים לעמוד. אין תור ובהתאם למסורת עתיקת היומין של תורים בארץ (מסורת שאפילו בקופות החולים עברה מן העולם) שואלים מי האחרון ואתה צריך כל הזמן לעקוב אם האחרון הזה הגיע לעמדה, או אז תידחק קדימה שמא מישהו אחר יתפוס את מקומך. העמדה היא איזו מחיצה מוגבהת בצורת ארון פתוח לכוון העבר השני שבו חצי מטר למטה (אולי מחשש לתקיפה חלילה) שם יושבים פקידי החברה שמנפיקים את הכרטיסים. כל תהליך ההנפקה הוא מהיר ביותר, שכן המכשור הוא חדיש. אבל אלוהים אדירים, מי היה מאמין שחברה אשר הסיסמה שלה "היא הדלתות נפתחות בפניך" - אלה ייפתחו בפני משהו עלוב ומבזה, הן את הלקוחות והן את החברה. כאשר באתי בשנית למשרדי דן במסוף ארלוזורוב כדי לצלם בחוץ (שכן בפנים זאת לא רשות רבים) ולבדוק את המצב בפנים, היו במקום רק שני אנשים והכיסאות היו ריקים. צילמתי רק את הכיסאות מבלי לצלם פניהם של אנשים. אך ביקשתי מידיד שנסע אל מחוץ לעיר דרך המסוף שיציץ והוא ראה את הקובייה הזאת גדושה. כאשר בביקור הראשון נתקלתי במראה שתיארתי, שאלתי את הפקידים לפשר הדבר הזה ואלה אמרו: "אוהו... שאל את העירייה, הם אחראים לכל הבלגן הזה". אמרתי להם כי לפני שאני פונה לעירייה אני רוצה לפנות לדובר חברת דן. קבלתי את הטלפון, וכרגיל בלשכות של הדוברים, לא רק של חברת דן, הטלפון לא עונה. עשיתי זאת באמצעות האינטרנט. ואמנם זמן קצר לאחר מכן קבלתי תשובה מעוזר הדובר כי העניין ייבדק והוא יחזור אליי בשבוע הבא. זה היה לפני יותר מחודשיים. מאז לא שמעתי ממנו, וספק אם אשמע, גם לאחר פרסום רשומה זאת. הדובר הצטרף ל"גודו" האגדי. בעצם מה יש כאן להסביר: שחברה גדולה שאמורה לשרת ציבור גדול, מטריחה אותו ומזלזלת בו. פניתי לדובר העירייה באותה דרך וזכיתי למענה מהיר וסופי: "זה עניין עסקי של חברת דן". אז יש לנו כאן דובר וממונה על יחסי ציבור של חברת "דן" שעוסק בעיקר בפרסום חיובי בתקשורת, בלשוננו "יחסי ציבור". יש גם "שיווק", אך חורים כאלה לא משווקים. אבל בין שהדובר או האסיסטנט שלו בדקו ומצאו כי הילד האסופי הזה שייך להורים חוקיים ששמם חברת "דן" ובין אם הוא לא טרח לחפש כלל, זהו אות קלון לחברה. חברה שמשרתת מיליוני נוסעים ועושה פרסומת במאות אלפי שקלים, אך אינה נותנת שרות ראוי לציבור - להפך, היא מצפצפת עליו - ראויה לגינוי. אשר למוניטין של החברה על-פי נתוני הבקרה של משרד התחבורה, רק "אגד" נמצאת בתחתית ולפניה צמודה חברת "דן". לעומתם, חברת "קווים" מעניקה את השרות הטוב ביותר. אשר לעיריית תל אביב, התגובה של הדובר אינה פחות תמוהה. מי אחראי לכל נושא התחבורה במטרופולין? שתי מערכות ביורוקרטיות, משרד התחבורה ועיריית תל אביב. כאילו השרות לתושביה מצד חברה שמפוקחת לא שייך לה אלא נגיד למשרד המסחר והתעשיה או לאיזה איגוד כמו "איגוד לשכות המסחר" או שלוחה של שוק הכרמל. כאילו המסוף בארלוזורוב הוא בטימבוקטו ולא בתל אביב, ובטימבוקטו, אשר בקצה מדבר סהרה (במאלי) הפקידים בעירייה לא קבלו איזה "בקשיש", ולכן לא ניתן אישור לבנות מקום ראוי יותר. אכן מן הראוי שבאותם אוטובוסים של דן שישנה כריזה וכתוביות על מיקום התחנה ייכתב וייאמר: "התחנה הנוכחית היא מסוף טימבוקטו".