בעשרות פסקי דין שהמפורסם מבניהם הוא סיעת הליכוד נ' עיריית פ"ת (בג"צ 531/79), פיתח בית המשפט הישראלי את דיני ניגוד העניינים. עיקרם הוא שמצב של
ניגוד עניינים הינו אסור, ושיש לבחון את קיומו ע"פ מבחן אובייקטיבי. דהיינו פסלות המצב תיבחן, לא באם התגבש בפועל ניגוד עניינים, אלא האם ניתן במצב הדברים הקיים להיווצר ניגוד עניינים.
לאור הלכות אלה ניתן ב 14.7.2013 בביה"ד האזורי לעבודה בנצרת פס"ד בעניין המועצה המקומית עילוט המורה על פיטוריהם של גזבר המועצה, המכהן בתפקידו 20 שנה, ומבקר הפנים המכהן 15 שנים בתפקיד, וזאת לאור העובדה שהללו קרובי משפחה של ראש המועצה. לדעת ביה"ד "מצב בו מבקר וגזבר ברשות מקומית הינם קרובי משפחה של ראש המועצה, ומכהנים במקביל אליו - מקים אפשרות ממשית לניגוד עניינים מהותי שעלול לפגוע פגיעה קשה בהתנהלותה התקינה של הרשות, ויש בו כשלעצמו גם כדי לפגוע באמון הציבור במערכת השלטונית".
בצד האיסור על ניגוד העניינים נתן ביה"ד את דעתו לכך שהחלטתו פוגעת ב
חופש העיסוק של הגזבר ומבקר הפנים והבהיר כי זו "מעוררת אי נוחות (בלשון המעטה), בהינתן העובדה שמדובר בעובדים תמי לב, שעובדים שנים רבות במועצה, אין חולק שמונו כדין, וגם לא נטען שנפל פגם בתפקודם - והכל בשל העובדה שלא מכבר, לאחר תקופת כהונה ממושכת שלהם - נבחר ראש המועצה, קרוב המשפחה שלהם".
למעשה פסיקתו של ביה"ד מתייחסת לסבירות החלטת ועדת המינויים במשרד הפנים לפיה "המצב מעלה חשש להימצאותו של ראש המועצה בניגוד עניינים, בין תפקידו כראש המועצה לבין ענייניהם של קרוביו, אשר אינו ניתן לנטרול". וכך קבע ביה"ד: "לא מצאנו שבהחלטת ועדת מנהל השירות, כהחלטה של רשות מנהלית, נפלו פגמים שכאלה המצדיקים ביטולה". מכיוון שכך נפסק: "אנו מורים למועצה לנקוט בפעולות הקבועות בדין המתחייבות מהקביעה לפיה לא ניתן להמשיך בכהונתם במקביל של הגזבר-המבקר-וראש המועצה."
היינו למרות ה"אי הנוחות", בחר ביה"ד לבחון את המקרה רק בראי
מבחן הסבירות ודיני ניגוד עניינים, ולא לראות בכך גם משום התנגשות בין שתי זכויות (תקינות המנהל וחופש העיסוק) המחייבת בעריכת איזון אופקי. על פניו החלטה זו של ביה"ד מעלה קשיים, שיתכן וטוב היה אילו הללו היו מבוארים בפס"ד, ובהם:
- האם ההלכה, לפיה מצב של קרבה משפחתית בין עובדי ציבור תביא תמיד לפיטורים? לדוגמה האם גם במצב בו העובד היה קרוב לגיל פנסיה או בנסיבות אישיות מיוחדות היה ביה"ד מגיע לאותה מסקנה?
- אומנם התובענה שהוגשה לביה"ד עסקה כאמור בהחלטת ועדת המינויים, המוסמכת לעסוק בעובדים, אך האם לאור נסיבות המקרה, לא היה מקום לבחון את הסוגיה ללא מגבלות? לדוגמה בחינת מאזן הנוחות של פיטורי עובדים מול הפסקת כהונת ראש הרשות, בין היתר, לאור העובדה שאנו בפתחם של בחירות לרשויות המקומיות.
- האם בכל עת שייבחר לראשות עירייה/מועצה, קרוב של עובד בכיר אזי יהיה על העובד להתפטר?
באנגליה, למן המאה ה-15, החלה להתגבש פרקטיקה לפיה יש לפנות למערכת דיני היושר (Equity), כאשר יישום חוק על-ידי בית משפט מביא לתוצאה שאינה סבירה. בהדרגה נוסדה מערכת בית דין נפרדת המכונה "בית המשפט ליושר", כאשר במאה ה-17 אוחדו בתי דין אלה בחקיקה שקבעה כי במקרה של התנגשות דינים ידון בית המשפט על-פי דיני היושר. גם ישראל שאימצה את המשפט המקובל, הוחלו דינים אלה במשפט.
קרבה משפחתית בקרב עובדים בגוף ציבורי הינו תופעה פסולה, בטח ובטח כאשר מדובר בעובדים בכירים וכאשר הדבר מתנהל שנים רבות ללא הפרעה. בעניין זה אמר ביה"ד את דברו בצורה נחרצת, וטוב שכך. ברם באשר לתוצאת פס"ד, קשה שלא לתהות, האם לא ניתן היה להגיע לאותה תוצאה של שמירת המנהל התקין, גם בראי דיני היושר, בדרך הפוגעת פחות בעובדים.
אכן, כפי שקובעת כבוד הנשיאה
ורד שפר "מניעת ניגוד עניינים ושמירה על טוהר המידות, הולמים את ערכיה של מדינת ישראל ונועדו לתכלית ראויה אשר לקיומה של מידתיות... בכל הנוגע לסוגיית האפשרות לנטרול ניגוד האינטרסים העניינים". ברם, לאור ההשלכות של קביעה זו, פס"ד זה לבטח מותיר את מבקר הפנים והגזבר עם התהייה- "האם לא היה ניתן להגיע לתוצאה הפוגעת פחות בזכויותיהם"? קרוב לוודאי כי באם לא יוגש ערעור, עובדים אלה לעולם לא יזכו לקבל על כך תשובה.
