הבריטים צריכים לצאת לקניות

החנויות בלונדון מתכוננות לתחיית המתים, וג'נט דיילי – בעלת טור בדיילי טלגרף – אומרת שמעולם לא הבינה עד כמה המסחר חיוני לחיים. מדובר לא רק במסחר בו ניתן כסף בתמורה למוצר, אלא במסחר על כל צורותיו; פשוט ככל שיהיה, חברה מאורגנת אינה יכולה לשרוד בלעדיו. סוף-סוף ניתן יהיה לנהל שיח אמיתי עם בני אדם אמיתיים, ולחזק מחדש את הקשרים הקהילתיים. לדעת דיילי, אם הבריטים ייענו להזמנה לחזור לעולם האמיתי ולהתחיל מחדש לחיות בדרך שנחשבה למובנת מאליה, כל השאר יהיה שולי. תחזיות האימה של התקשורת על קריסה כלכלית יכולות להתפוצץ על-ידי גידול מהיר בפעילות, באמצעות ביטחון שיזין את עצמו בכך שיותר ויותר קונים ייצאו מהחשיכה הפרטית שלהם. רוב ההערכות על עתידה הכלכלי של בריטניה אינן יותר מאשר ניחוש, כי לאיש אין ניסיון ממשי שעליו ניתן לבסס אותן – מהסיבה הפשוטה שמדובר באירוע חסר תקדים. נכון שהכלכלה הבריטית הצטמקה ב-20%, אך זה קרה בכלל שנמנע ממנה בכוח לפעול. מה שמפתיע איננו העובדה הזאת, אלא שכל כך הרבה פרשנים נדהמו לגלות שהמכונית נעצרת כאשר מכבים את המנוע. דיילי יוצאת נגד תחזית OECD, לפיה התוצר הבריטי ייפגע בצורה הקשה ביותר באירופה – צניחה של 11.5% השנה, לעומת 11.4% בצרפת, 11.3% באיטליה ו-11.1% בספרד. מדובר בהפרשים אפסיים, בתחזיות המבוססות על מודלים סטטיסטיים – דהיינו ניחושים כלליים לגבי התנהגות אנושית. זה אומר, שהכל תלוי בבני אדם: כמה אנשים מוכנים לקבל את ההזמנה לחזות לחייהם הקודמים, איזה שיעור אינם מבועתים מהתחברות לבני אדם אחרים ומוכנים לצאת מהמחבוא. החששות היו הגיוניים כאשר לא היה ידוע דבר על מאפייניה של הקורונה, אבל היום ידוע שילדים מצויים בסיכון נמוך להידבקות וכמעט באפס סיכון להדבקה; ידוע שרק אחוז קטן מאוד מן הנדבקים יחלו בצורה קשה; ואפילו די ידוע כיצד לזהות את קבוצות הסיכון. למרות זאת, ממשלת בריטניה ממשיכה להטיל את המגבלות בצורה גורפת, כולל על הפעולות החברתיות והכלכליות החיוניות להחלמה לאומית. ומה שגרוע יותר: היא מדברת על חזרה לפעילות מלאה "רק כאשר זה יהיה בטוח". מתי לדעתם "זה יהיה בטוח"? כאשר בכל המדינה מספר החולים החדשים יתקרב לאפס, כמו בלונדון?כאשר זה יהיה השיעור בכל העולם? ובמשך כמה זמן? שבוע, חודש, שנה? כאשר ניתן יהיה לקבוע שלא יהיה גל שני? כל עוד הממשלה אינה אומרת מהם קני המידה שלה, טוענת דיילי, על הבריטים להניח שאין לה כאלה; שהיא מקבלת החלטות פוליטיות על בסיס הערכה מתי הנזק הכלכלי והחברתי עולה על הסיכון לבריאותם של חלק מהתושבים. אם זה המצב, הרי שיש צורך בניתוח ממשי כדי לקבל החלטות כאלו. לזכותם של הבריטים יש לומר, שהם אזרחים שומרי חוץ; הצד השני של המטבע הוא שהם עושים זאת בצורה פסיבית. כאשר אמרו להם להישאר בבית, הם צייתו. אבל עד כמה הם באמת מפחדים להידבק בקורונה? או שמא הם פשוט עושים מה שאומרים להם כחלק מחובתם כלפי ארצם? התשובה עשויה להינתן השבוע, מסיימת דיילי. אם הבריטים באמת רוצים לסייע לעתיד הכלכלי של ארצם, הם צריכים לצאת לקניות. זה יהיה שווה הרבה יותר מאשר דבריהם של השרים.