כאשר מדובר במלחמה באוקראינה, הדבר הבטוח היחיד הוא שהלחימה וההרס יימשכו. כך כותבים קונדוליזה רייס, שהייתה שרת החוץ של ארה"ב (2009-2005), ושר ההגנה לשעבר, רוברט גייטס (2011-2006), בוושינגטון פוסט. ולדימיר פוטין מחויב לחלוטין להכנסתה של אוקראינה כולה תחת שליטתה של רוסיה, או להריסתה אם הדבר לא יעלה בידו. יש לו חזון משיחי של קימום האימפריה הרוסית, ואין אימפריה רוסית בלי אוקראינה. פוטין משוכנע שהזמן לצידו: הוא יכול להכניע את אוקראינה והתמיכה האמריקנית-אירופית בה תתפוגג בסופו של דבר. הרוסים וכלכלתם יסבלו ככל שהמלחמה תימשך, אבל הם כבר רגילים לגרוע ביותר. תבוסה אינה אפשרות מבחינתו של פוטין, מדגישים רייס וגייטס. הוא אינו מסוגל להחזיר לאוקראינה את ארבעת המחוזות שהתיימר לספח. אם לא יצליח השנה מבחינה צבאית, הוא חייב לשמור על השליטה במזרח אוקראינה ובדרומה, אשר ישמשו כנקודת זינוק למתקפות עתידיות על יתר חלקי המדינה. שמונה שנים חלפו בין כיבוש חצי-האי קרים לבין הפלישה הנוכחית; תהיו בטוחים שלפוטין יש מספיק סבלנות להגשמת ייעודו. למרות שאוקראינה נלחמת בצורה הרואית ומבריקה, כלכלתה נהרסה, מיליונים ברחו, תשתיותיה חרבו ורוסיה כבשה חלק ניכר מאוצרות הטבע שלה. יכולתה הצבאית והכלכלית של אוקראינה תלויה כעת כמעט לחלוטין בצינור החמצן המערבי ובמיוחד בארה"ב. אם לא תשיג אוקראינה פריצת דרך בשדה הקרב, יגבר הלחץ המערבי עליה להסכים להפסקת אש. במצב הנוכחי, כל מו"מ שכזה יותיר את הכוחות הרוסיים בעמדה שתאפשר להם לחדש את המתקפה בכל עת. זהו מצב שאין להשלים עימו, מדגישים רייס וגייטס. הדרך היחידה למנוע תרחיש כזה היא שארה"ב ובעלות בריתה יגדילו בדחיפות ובשיעור ניכר את הסיוע הצבאי לאוקראינה, לרמה שתאפשר לה להדוף מתקפות רוסיות ולהסיג לאחור את הכוחות הרוסיים מעמדותיהם הנוכחיות. הקונגרס הקציב סכום מספיק לסיוע שכזה; כעת יש צורך בהחלטה לספק אותו, בראש ובראשונה – כלי רכב משוריינים. הסכמתה של ארה"ב בסוף השבוע שעבר לספק נגמ"שי ברדלי היא חשובה, גם אם מאוחרת. בשל הקשיים הלוגיסטיים בשינוע טנקים כבדים מדגם אברמס מארה"ב, על גרמניה ומדינות נאט"ו אחרות לספק אותם. חברות נאט"ו צריכות להעניק לאוקראינה גם טילים בעלי טווח ארוך יותר, כטב"מים מתקדמים, מלאי תחמושת גדול, יותר יכולת גילוי ואיתור ועוד. כל אלו דרושים בטווח של שבועות, לא חודשים. בקונגרס ובציבור האמריקני יש הטוענים שאין המדובר במלחמה הנוגעת להם. אבל ארה"ב למדה בדרך הקשה – ב-1914, ב-1941 וב-2011 – שלא ניתן להתעלם מתוקפנות נגד שלטון החוק והסדר הבינלאומי. בסופו של דבר, הביטחון הלאומי של ארה"ב מאוים והיא נגררת לעימות. הפעם, משקי העולם – כולל האמריקני – כבר נפגעים מהתוקפנות של פוטין. מוטב לעצור אותו כעת, לפני שהמחיר שישלמו ארה"ב ונאט"ו יהיה כבד עוד יותר. אוקראינה מוכנה לשאת בנטל המלחמה, כך שארה"ב לא תצטרך לשאת בו בעתיד. נאומו של ולדימיר זלנסקי בקונגרס בשבוע שעבר הזכיר את תחינתו של וינסטון צ'רצ'יל בפברואר 1941: "תנו לנו את הכלים ואנחנו נעשה את העבודה". ג'ו ביידן צודק בכך שיש למנוע עימות ישיר עם רוסיה, אבל ייתכן שפוטין לא יותיר ברירה – מדגישים רייס וגייטס. הדרך למנוע עימות שכזה בעתיד היא לעזור לאוקראינה כעת. זהו לקח ההיסטורי, המעניק דחיפות לצעדים שיש לנקוט – לפני שיהיה מאוחר מדי.