פוטין החליט לתקוף את אוקראינה מסיבה לא ידועה בוודאות. ייתכן שאכן חשש מנטייתה למערב ומהסיכון, מבחינתו, שתצטרף לברית נאט"ו ותציב את חילות נאט"ו על גבול רוסיה, ואולי חמד אותה במסגרת חלומו להחזיר את רוסיה לגדולתה בכך שתספח עוד ועוד שטחים ומדינות נוסח ברית-המועצות שהתפרקה. מי יוֹדֵעַ ומי יֵדַע בעתיד? אך חלום הכיבוש הקל הפך לפוטין לחלום בלהות. לאוקראינה שהופתעה מהמלחמה שנכפתה עליה למרות סכסוכי הגבול הקודמים ואובדן חצי האי קרים, לא היה צבא של ממש. לא היו לה נשק ולא תחמושת, לא מטוסים ולא חיל שריון, אך בראשה עמד ועומד מנהיג נחוש והעם זוכר, לא לטובה וללא געגוע, את השלטון הרוסי נוסח סטאלין.
למרות האבדות הקשות, ההרס והאכזריות של הרוסים ועוזריהם הצצ'נים וצבא השכירים של ואגנר, התארגנה אוקראינה להגנה ולאחר זמן קצר, וקבלת עזרה מאירופה וארה"ב, יצאה גם להתקפה. שורות אלו נכתבות ימים ספורים לאחר שפינלנד שכנתה של רוסיה הצטרפה לנאט"ו. המצב מזכיר את המלחמה שניהל סטאלין בראש הצבא האדום הענק בשנות השלושים של המאה העשרים נגד פינלנד הקטנה. על הצבא הפיני הקטן אך המאומן פיקד מצביא מצטיין, הגנרל מנרהיים, שהנחיל תבוסות קשות לצבא האדום.
אמנם לבסוף נאלצה פינלנד הקטנה לחתום על הסכם שלום שגזל שטחים מאדמתה שנמסרו לרוסיה, אלא שעל המלחמה הזו בה נתגלתה חולשתה של רוסיה צפה בעניין רב אותו פיהרר ארור ואין ספק שעליבות צבאית זו הייתה שיקול מרכזי בהחלטת היטלר לצאת כעבור עשור למבצע "ברברוסה" לכיבוש ברית המועצות. באותם ימים פחדו מנהיגי שתי המעצמות, בריה"מ וגרמניה, זו מזו. בשתיהן שלטו רודנים ביד ברזל, ושניהם רצו להכות ביריב, אך היטלר הקדים והפתיע את יריבו.
העולם שוב צופה בעליבותה של רוסיה. מעצמה אדירה זו שיצרה נשק גרעיני, חלליות, נשק מתקדם כמו טילים, מטוסים וטנקים מתקדמים לא רק נבלמה שָׁם על הקרקע וְשִׁלְּמָה בינתיים באלפי הרוגים, אלא גם נזקקה נואשות במלחמתה לכתב"מים מתוצרת אירן ולתחמושת ממצרים. מעצמות אחרות, כמו ארה"ב, אירופה ונאט"ו שלה, וכמובן גם סין הָעוֹלָה עוקבות בעניין רב אחרי המלחמה ועושות חשבון לעצמן לגבי עוצמתה של רוסיה, ואין היודע מה יֵלֶד יום. על פוטין לחשוב היטב בטרם יסתבך במלחמה, אפילו מלחמה קרה, עם מעצמה אחרת, כמו ארה"ב או סין.
ישראל, ארה"ב ורוסיה מצבנו כיום מעורר לא מעט דאגה. מצד אחד שתי המעצמות נחלשו במזרח התיכון. ארה"ב כמעט נטשה את האזור, למעט בסיסיה הגדולים בעיקר בסעודיה וגם רוסיה מעייניה כרגע בעיקר בחזית האוקראינית . שתי המעצמות העבירו נשק ותחמושת לאוקראינה, זו מסוריה וזו מגרמניה ומישראל. ישראל נזהרת נוכח המלחמה באוקראינה מלפגוע ברוסיה, בין היתר בשל שליטתה של רוסיה בנמלים ובמרחבי האויר והים בסוריה. על כן ישראל מהססת לסייע לאוקראינה בנשק מעבר לאספקת אמצעי הגנה כמו שכפ"צים, קסדות וחומרים רפואיים, למרות בקשותיה של ארה"ב.
לנו, כיהודים, מעבר לנטייתנו הטבעי לסייע לאנדרדוג ולצד המותקף, יש זכרונות והיסטורית דמים כאובה מהפוגרומים באוקראינה, מהחיילים האוקראינים ששירתו את הנאצים ומהאדרת הרוצח חמלניצקי כגיבורה הלאומי בשל מלחמתו בטורקים. שום צד אינו מרוצה מהמצב הקיים בתחום זה.
כך, בעוד שאירן המתחזקת בתחום הגרעיני מקיפה את ישראל בבנות בריתה וּשְׁלוּחֶיהַ, בלבנון, סוריה ועזה ומשפרת את יחסיה עם מצרים, סעודיה והמפרציות, הנה הממשלה פה עסוקה בהרס הדמוקרטיה למגינת לב המערב וארה"ב, ושריה השוטים תוקפים את ידידתנו הגדולה. ישראל החזקה פוחדת מלהפגין משילות ויד חזקה בירושלים, יו"ש ומול עזה, ואפילו אינה מעזה להכות ביורי הטילים מעבר לגבול או לְפַנּוֹת את הפולשים בְּחַן אל -אחמר. הגיעו הדברים לכדי כך שנשיא אירן צופה לעברנו מתוך סוריה ונסראללה לועג לחיל האויר שמפציץ מטעי בננות.
בעיצומו של המצב הזה, בו יורים עלינו מרצועת עזה מאות טילים שכל מטרתם להרוג ישראלים, רה"מ ביבי "מפטר" את שר הביטחון ולאחר מכן מבטל את פיטוריו אך אוסר עליו לנסוע לְמָקְבִּילַיו לפגישות עבודה בארה"ב, בגלל שזו אינה מזמינה לביקור את ביבי. רוח רעה מבעתת את הממשלה הכושלת הזו ואת ראשה ואכן בשל כל התופעות שראינו אצלו בחודשים האחרונים, כולל העיסוק בהטבות המפליגות לביתו, היד החופשית שנתן לבן-גביר להרוס את המשטרה, את הרשות לשריו ובעיקר ללוין להרוס את מערכת המשפט ואת היחסים עם ארה"ב, את ההכלה של הירי המתמשך מהרצועה ומהצפון, את ריבוי הרציחות במגזרים הפלילי והערבי, את הכניעה השלמה לחרדים עד לפטורתם המה משירות צבאי או לאומי, את הרכבת הממשלה המגוחכת הזו ואי שליטתו בה, את השסעים שגרם בעם ואת החמרתם בכל נאום שֶׁנָּאַם מתוקף מִשְׂרָתוֹ, ועוד ועוד ואתה מגיע למסקנה שהאיש הזיק די למדינה ולעם, אינו מסוגל כבר להתרומם מגאוותנותו ויהירותו וראוי שיצא מיד לנבצרות או לגימלאות, הכל בלי קשר לאחריותו או חוסר אחריותו בעניין הזמנת הצוללות, האישור לספק כמותן למצרים, חלקו באסון מירון, דרישותיו החדשים לבקרים להטבות לו ולמשפחתו, מעורבות אשתו ובנו בענייני המדינה, שקריו האינסופיים, הפרת כל ההבטחות שנתן ערב הבחירות וכל ההסכמים שהיה צד להם והפר אותם. גם בלי כל זה - די בקורה בארבעת חודשי שלטונו האחרונים בלבד כדי להצדיק את שחרורו המיידי מתפקידו.
התקף טמטום לא-אופייני במישור אבטחת האישים בימים האחרונים התבשרנו על הליך מטופש כפול: ראשית - שהוחלט להסיר את האבטחה בחו"ל מכל הרמטכ"לים בדימוס, כולל אלו שכיהנו כראשי-ממשלה או שרי ביטחון. פגיעה באישיות כזו, חלילה, תהווה פגיעה קשה בתדמיתה של המדינה, וחטיפה של אישיות כזו עלולה להוות פגיעה עצומה בביטחון המדינה כי המידע שיש לכל אחד מהאישים הללו הוא קריטי. אומנם אבטחת אישיות כזו, אשר לרוב יוצאת לחו"ל לתקופה קצרה, אינה משתווה בחשיבותה לאבטחת בנו של ביבי, שמבלה חודשים בחו"ל תחת אבטחה כבדה. ממנו האבטחה לא תוסר הן בישראל והן מחוצה לה. אולם בטיפשות זו לא די: יש מי שהחליט שיש גם לפרסם עובדה זו כדי להקל על מתנקשים ומרצחים לסוגיהם. דומה הדבר לסימון לוח מטרה על גבם. עתה צריך עוד לפרסם את תאריכי יציאתם של מנהיגים אלה לחו"ל וגם לצרף את לוחות זמניהם ומקומם בכל שעה. האם טפשויות אלו יצאו מארגון שסיסמתו "כי בתחבולות תעשה מלחמה", או אולי מדרג גבוה יותר שאוהב להתקשט בעשרות מאבטחים ונוסע ברכב משוריין, במגמה לפגוע בכבודם של אותם אישים? לשמיים ולביבי פתרונים.