טכס חלוקת תארי הכבוד באוניברסיטת מישיגן מתקיים מזה 100 שנה, אך השנה שיבשו אותו מפגינים פרו-פלשתינים. רשויות האוניברסיטה נאלצו להפסיק את הטקס, לאכזבתם של מאות סטודנטים והוריהם. יומיים לאחר מכן הבהיר נשיא האוניברסיטה, סנטה אונו: עד כאן. האוניברסיטה תנסח כללים חדשים להענשת מפריעים שכאלה, הודיע.
אוניברסיטת מישיגן אינה לבד, מציין ניו-יורק טיימס. אחרי שנים של אכיפת כלליהן בצורה רופפת, כמה מהמוסדות האקדמיים המובילים בארה"ב מקשיחים את עמדותיהם, משעים ולעיתים אף מסלקים סטודנטים. MIT, אוניברסיטת ניו-יורק ואוניברסיטת בראון נקטו לאחרונה צעדים חריפים נגד סטודנטים מוחים, כולל מעצרים. בשבוע שעבר הזעיקה אוניברסיטת קולומביה את משטרת ניו-יורק כדי לעצור מפגינים שהקימו עשרות אוהלים בקמפוס – יום לאחר שנשיאת האוניברסיטה, נמאט שפיק, אמרה בקונגרס שהיא הבהירה שלא תסבול הפרות סדר.
ראשי האוניברסיטאות ספגו ביקורת מצד בוגרים, תורמים ומחוקקים רפובליקנים, ולצד זאת אומרים שכללי ההתנהגות הבסיסיים אינם נשמרים. כמה מן המחאות הפכו לכה פרועות, עד שהן לא רק מונעות את הפעילות החינוכית, אלא גורמים לסטודנטים רבים אחרים – במיוחד יהודים – לחשוש לבטחונם. אוניברסיטת קולומביה השעתה עד כה 15 סטודנטים, ואוניברסיטת ונדרבילט – שלושה מבין 25 הסטודנטים שהשתלטו באלימות למשך יממה על משרד הנשיא.
השבת הסדר על-כנו אינה קלה, כפי שאוניברסיטאות רבות לומדות. נסיונן לאכוף מחדש את מרותן נתקלים בהתנגדות של סטודנטים, מרצים וארגוני זכויות אזרח, הטוענים שחובתן לעודד חילוקי דעות, גם אם הם פרועים וגסים. לטענת אלו, צעדי האוניברסיטאות מהווים הסלמה, שכן עד כה לא היה נהוג להשעות סטודנטים מוחים.
גל המחאות אחרי 7 באוקטובר מציב אתגרים שלא נראו בגלים קודמים, כולל בזמן מלחמת וייטנאם. קבוצות קטנות של סטודנטים מסרבים להיפגש עם ראשי האוניברסיטאות, ובמקום זאת ממהרים לאמץ ביטויים תוקפניים ולעיתים פיזיים, ואשר לעיתים עוטים מסיכות כדי שלא יזוהו. הללו לא רוצים לקיים שיח אלא להתעמת, אומרים ראשי אוניברסיטאות. לדבריהם, לא מדובר בחופש ביטוי ולאיש אין חופש להטריד.
קולג' פומונה בדרום קליפורניה השעה החודש שבעה סטודנטים, לאחר שקבוצה של מפגינים פרצה בכוח למשרדו של הנשיא כדי למחות על הסרת "קיר אפרטהייד" פרו-פלשתיני. ראשי הקולג' אומרים שזהו חלק מדפוס מטריד, בו מפגינים עוטים מסיכות, מקימים אוהלים בקמפוס בניגוד לנהלים, מטרידים עובדים ואורחים ומסרבים להזדהות; בצורה זו, אי-אפשר אפילו לדעת אם בכלל מדובר בסטודנטים, שלא לדבר על ניהול שיח פתוח.
עם זאת, ממשיך הטיימס, ראשי האוניברסיטאות מסתכנים בתגובת יתר. "ששת החודשים האחרונים בחנו את גבולות הפיקוח על הביטוי באוניברסיטאות", אומרת סוזן נוסל הפועלת למען חופש הביטוי. מצד אחד, צריכה להיות לאוניברסיטאות האפשרות לקבוע כללים. מצד שני, קיים מתח מתמיד בין אכיפת הכללים לבין אווירת הלימוד, בה תלמידים יכולים לשגות בלי לספוג עונשים כבדים מדי.
טיוטת כללי ההתנהגות של אוניברסיטת מישיגן ספגה ביקורת מצד הסניף המדינתי של איגוד זכויות האזרח, בטענה שהיא עמומה מדי ואינה מאפשרת פעולות כמו חסימת תנועה והפרעה להרצאות והופעות. "ברור שיש לאוניברסיטאות אינטרס לגיטימי במניעת הפרעות קשות המונעות אירועים או מקשות על מרצים לדבר. אבל הן אינן יכולות לדרוש פסיביות גמורה מצד כל מי שמציב את רגלו בהן", אומר האיגוד.
מנכ"ל ונדרבילט, דניאל דיירמאייר, הקים במקביל את Future of Free Speech במטרה לעודד חופש ביטוי מחוץ לקמפוס. ג'ייקוב מצ'נגאמה, העומד בראש התוכנית, אומר שהוא חלק על דיירמאייר בנוגע לטיפול בסטודנטים שהשתלטו על לשכת הנשיא. אולם, הוא מדגיש, נכונותם של כמה מהסטודנטים לעבור את הגבול של התנהגות נסבלת, מחייבת תגובה. "תפקידם של המרצים הוא לומר: אלו הם הקווים האדומים, וזהו אחד הנושאים המציקים לאוניברסיטאות ברחבי ארה"ב".