הזיקה בין המלחמה ברצועת עזה לבין ההתלקחות מול חיזבאללה מלחמת ההתשה שכפה חיזבאללה על ישראל מאז 8 באוקטובר 2023, מציבה את הארגון הפונדמנטליסטי הלבנוני בעמדה יתרונית על פני הצד הישראלי. כל עוד נמשך המצב הבלתי נסבל של יישובים ישראלים נטושים ועשרות אלפי תושבים עקורים מבתיהם, הרי שהממשל הישראלי חשוף בו-זמנית הן לאיום צבאי משמעותי, והן ללחץ פנימי התובע פתרונות נחרצים למצב הבלתי נסבל שנוצר המוגדר כ"רצועת ביטחון בתוך ישראל", בעדיפות עליונה, באמצעות מהלך צבאי עצים, אחת ולתמיד.
בה בשעה, נשמעים בסביבה הישראלית קולות הקוראים לסיום המלחמה בעזה כמהלך שיביא בעקבותיו להפסקת ההתגרויות הצבאיות של חיזבאללה, זאת בהתבסס על תקדים ההפוגה הראשונה, שבמסגרתה הוחזרו לישראל 120 מהחטופים שהיו בידי ארגון חמאס והג'יהאד האיסלאמי. תזה זו מניחה כדבר המובן מאליו, שמתקיימת זיקה ברורה בין הלחימה בעזה לבין מהלכי חיזבאללה, שתכליתם העיקרית היא הפגנת סולידאריות עם חמאס, והקלת הלחץ הצבאי על רצועת עזה מעצם ריתוק חלק מכוחות צה"ל לגזרה הלבנונית.
על-פי לוגיקה זו, ובהינתן הטענה לפיה ההערכה הרווחת בקרב הפיקוד הבכיר בצה"ל גורסת כי התמרון הקרקעי ברצועת עזה מיצה את עצמו, עד כדי תובנה כי יהיה ניתן להכריז כי הושגה למעשה הכרעת חמאס, הרי שההיתכנות למימוש עסקת חטופים על-פי תנאיו של יחיא סינוואר אינה מופרכת. הכותרת הראשית של העיתון ידיעות אחרונות" מ-14 ביוני 2024, בזו הלשון, "מערכת הביטחון לדרג המדיני: צה"ל על סף הכרעת חמאס, לא לחשוש מסיום המלחמה תמורת השבת החטופים", מדברת בעבור עצמה.
פרשנים מובילים הנסמכים גם על חוות דעת זו, פועלים להטמיע בתודעה הציבורית הישראלית את המסר לפיו בנתונים אלה צה"ל יכול לסגת מרצועת עזה ולסיים בכך למעשה את המלחמה, גם אם לא הושגה אחת ממטרותיה המרכזיות - חיסול היכולות השלטוניות של חמאס והותרת הנהגתו הצבאית בחיים.
לדידם, כך תושג רגיעה, עד כדי שקט יחסי הן בחזית רצועת עזה והן בזירה הלבנונית, ואזי יהיה ניתן לעבור לשלב השיקום בשתי הזירות, לצד הפעילויות החיוניות להקמת מסגרות לחימה חדשות בצה"ל וחזרה לתוכניות אימונים של יחידות הצבא הסדיר ומערך המילואים.
מסתמן כי הלך רוח זה נתפס כדרך פעולה מועדפת על צמרת צה"ל, שכן החלופה לכך עלולה להיות לחימה בשתי חזיתות, על כל המשתמע מכך מההיבטים הצבאיים, האזרחיים והכלכליים. נהיר כי לחימה נגד חיזבאללה עלולה להיות תובענית וממושכת באופן שעלול להתיש את החברה הישראלית, לפגוע אנושות בכלכלה ולהותיר חותם שלילי נוסף על מעמדה הבינלאומי של ישראל.
הסכנה הטמונה בחשיבה קונספטואלית אך אליה וקוץ בה; מי יתקע כף לידינו שחיזבאללה ישחזר את דפוס התנהגותו מנובמבר - דצמבר 2023, עת עצר את הירי משטח לבנון כל עוד נמשכה ההפוגה בדרום לצורך עסקת החטופים? אדרבה, בהעדר הסדר כלשהו מול חיזבאללה, גם בהינתן שקט מגבול לבנון, ברי כי תושבי קו העימות לא ישובו לבתיהם כל עוד מחבלי ארגון הטרור, בעיקר "כוח רדואן", פרוסים בקרבת קו הגבול. זוהי אפוא חשיבה קונספטואלית קצרת ראות, המשדרת סוג של דפיטיזם נטול היגיון, ובהכרח כזה הטומן בחובו סיכונים צבאיים ותודעתיים גם יחד.
כבר נוכחנו לדעת כי חיזבאללה הוא אשף הלוחמה הפסיכולוגית ומשכיל לנצל באורח מניפולטיבי את השבר הפנימי בחברה הישראלית, את מחאות משפחות החטופים וממנף את הרושם של מחלוקת מהותית בין המטכ"ל לבין הדרג המדיני. על כן סביר כי מנהיג הארגון, חסן נסראללה, מבקש לטמון לישראל מלכודת ולהוביל אותה אל סף כניעה משפילה בפני ארגון חמאס ברצועת עזה. התיאום בין חמאס לבין חיזבאללה הוא בבחינת עובדה, כאשר ההבנה היא שעסקת חטופים עכשיו, משמעותה - קבלת מלוא התנאים המוכתבים על-ידי חמאס, וביסודם סיום המלחמה, נסיגת צה"ל מהרצועה ושימור היכולות הצבאיות השיוריות לצד התנאים לחזרת חמאס למשילות בלעדית ברצועה.
התובנה החד-ערכית העולה מכך היא כי אל לה לישראל שתתפתה לקבל את השלטת השקט לאורך גבול הצפון כהגשמת ההישג הנדרש, ולפיכך על הממשלה לעמוד בתוקף על השגת יעדי המלחמה מול חמאס ויהי מה, ובכלל זה דבקות במתווה עסקת החטופים, המאפשר לישראל לחדש את הלחימה עד השגת יעדיה.
בתוך כך ובהינתן עזות המצח והפרופיל הגבוה של ההתגרויות ושיגורי הכטב"מים והרקטות מצד חיזבאללה, המכוונות בעיקר כלפי מתקנים צבאיים בשטחנו, הולך וצובר תאוצה הסנטימנט בציבוריות הישראלית הקורא לדרג המדיני ולצה"ל ליזום מהלך צבאי מאסיבי להסרת איום חיזבאללה מגבול הצפון, ויפה שעה אחת קודם! הלך רוח זה רווח גם בקרב בכירים בצבא כמו גם במערכת הפוליטית, המזהים באיפוק הישראלי סוג של השפלה והתבזות מול ארגון טרור.
מדוע יש להבחין בין חיזבאללה לבין מדינת לבנון? גורמים אלה בהם תומכים גם "לשעברים בכירים", מטיפים לאימוץ תפיסת עולם לפיה שומה על ישראל שלא תפריד בין חיזבאללה לבין מדינת לבנון, ועל כן המהלך הצבאי הישראלי לא יוגבל לבנק המטרות של חיזבאללה, אלא יכוון גם לפגיעה אנושה בתשתיות המדינתיות של לבנון.
האמנם יש אחיזה לדוקטרינה זו בהתייחס למציאות הייחודית המאפיינת את הזירה הלבנונית? קרוב לוודאי שהתשובה לכך היא שלילית, ולפיכך מן הראוי להימנע מ"הפללת" המדינה הלבנונית בקונטקסט של חיזבאללה. מעשית לא מתקיים כאן הכלל התנכ"י "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהנה"!
אין המדובר ביישום של תורת לחימה אכסיומטית בעולם היחסים הבינלאומיים, אלא בניתוח אד-הוק של מידת יישימותה לזירה ספציפית. בחינה כזו, לו הייתה נערכת בקונטקסט של חיזבאללה - לבנון, הייתה מציפה מן הסתם שורת אילוצים החורגים מהנגזרת המקומית ומשיקים למערכת הבינלאומית, על כל המשתמע מכך.
חרף תלאותיה ומאפייניה הדמוגרפיים המורכבים, לבנון נחשבת עדיין בעיני העולם ליישות ריבונית שיש להבטיח את שרידותה במרחב הנפיץ של המזרח התיכון. לבנון הרשמית, היא בבת עינה המסורתית של צרפת ונחשבת גם לבת ברית של ארה"ב; לאחרונה הצטרפה גם גרמניה כשחקן פעיל בסוגיה הלבנונית. מדינות אלה כמו גם גורמים נוספים במערב, סבורים עדיין שיש תוחלת לממשל המרכזי בביירות, ומכאן מתבקש כמו מטבע הדברים, גם חיזוקו וחימושו של צבא לבנון הרשמי.
חוסר הנכונות של המערב, להפנים כי חיזבאללה, בן-טיפוחיו של משטר האייתולות באירן, הוא הגורם המושך בחוטים מאחורי הקלעים של הממשל הלבנוני, בבחינת "הזנב המכשכש בכלב", מבסס שורת אילוצים כובלים מבחינתה של ישראל בהקשר הלבנוני.
המושכל המזדקר לעין מניתוח זה מחדד את השורה התחתונה לפיה מדינת לבנון וחיזבאללה אינם בגדר תאומים זהים, וכי בנסיבות של התלקחות בגבול עם לבנון יהיה על צה"ל לבדל בין בנק המטרות של ארגון הטרור השיעי לבין הנכסים האסטרטגיים של הממשל הלבנוני. אימוץ הגישה ה"כוללנית" כדעתם של התיאורטיקנים הצבאיים, עלול להתחוור כטעות אסטרטגית שיהיו לה השלכות מדיניות חמורות, לצד הישגים צבאיים שנויים במחלוקת.
השיקולים של אירן כמרכיב מכריע בעיתוי הנוכחי אשר למבט האזורי הרחב יותר, ניתן להעריך בסבירות גבוהה למדי כי אירן, כפטרון של חסן נאסראללה, אינה מעוניינת בשלב זה במלחמה כוללת בין ישראל לבין חיזבאללה. טהרן מפנימה כי הארגון השיעי ישלם מחיר כבד, אירן עלולה לאבד את אחיזתה בבסיס האסטרטגי שהקימה בקדמת החזית עם ישראל, והארסנל הצבאי העצום שריכזה בצפון לבנון ובמרחב הבקאע, עלול להיות מושמד מאש צה"ל.
ההערכה המקובלת בקרב קהילות המודיעין במערב גורסת כי תכליתו הייעודית של מערך אירני זה מכוונת לאפשר לטהרן לשמר יכולת "מכה שנייה", בתגובה לתקיפה ישראלית של מתקני הגרעין בשטח אירן. מטרת משנה אירנית בהקשר זה היא לשרת מסר של הרתעה כלפי ישראל שמא תממש את תוכניתה לפגוע בתשתית הגרעין האירנית.
משקלו הסגולי של המערך האסטרטגי הקדמי של אירן הנ"ל, אף עלה משמעותית לאחרונה, בהינתן הכישלון האירני המהדהד בליל ה-14-13 באפריל 2024, עת שוגרו משטחה לעבר ישראל כ-300 חימושים ובכלל זה יותר מ-100 טילי קרקע-קרקע ארוכי טווח, כאשר כ-95% מהם יורטו בהצלחה. הלקח האולטימטיבי שהפיקו האירנים מאירוע דרמטי זה הוא כי קיימת תוחלת מוגבלת בתקיפה ישירה של ישראל משטחם, על כל המשתמע מכך.
כך או אחרת, נהיר לאירן כי אם תפרוץ מלחמה בין ישראל לבין חיזבאללה יהיה זה רק פרי החלטה ישראלית אוטונומית. במשתמע, קרוב לוודאי שההיתכנות למתקפת מנע מצד חיזבאללה אינה ריאלית, גם בשל הנימוקים שפורטו לעיל. לפיכך, דיווחים שפורסמו בכלי תקשורת המקורבים לארגון השיעי, שהזכירו אופציה כזו, לא היו אלא בבחינת מסרים של לוחמה פסיכולוגית.
מכל מקום, נסיבות של מלחמה בלבנון יחדדו דילמה של ממש בטהרן, האם להתערב בהיחלצות למען חיזבאללה באמצעות פתיחת חזית ישירה מול ישראל. הגם שהתקשורת האירנית מצטטת בימים האחרונים בכירי ממשל המבטאים מחויבות טבעית ליטול חלק במלחמה, הרי שיש להטיל ספק ברצינות הדברים.
התערבות אירנית כמוה כהכרזת מלחמה על ישראל לכל דבר ועניין, ולפיכך השלמה עם זכותה הטבעית של ישראל לפעול צבאית נגד אירן ובכלל זה תקיפת מתקני הגרעין שלה, בעיתוי בעייתי במיוחד מבחינתה של טהרן. יתר על כן, סביר כי אירן מביאה בחשבון כי התלקחותה של מלחמה אזורית במזרח התיכון בעיתוי הנוכחי, תפגוש את ארה"ב באופן מובהק לצידה של ישראל, ומפנימה את המשמעויות העלולות לנבוע מכך מהיבט האינטרסים שלה.
התיאום הישראלי-אמריקני המתרקם והולך בערוץ הביטחוני, בהינתן הרף הגבוה של המתיחות הצבאית בין ישראל לבין חיזבאללה (זאת על-אף הרושם של משבר ביחסים עם ארה"ב על-רקע עיכוב אספקת החימושים לישראל), טומן בחובו פוטנציאל של היפוך מגמה מצד חיזבאללה בהנחיה ישירה מאירן. ייתכן אפוא, כי נהיה עדים למגמת ריסון בפרופיל הפרובוקציות הצבאיות של הארגון השיעי מול ישראל, באופן שיאפשר עיסוק מהותי בגיבוש עקרונות להסדר דיפלומטי בדרום לבנון במעורבות גורמים בינלאומיים.
המשמעויות מבחינתה של ישראל מתבקשת אם כן, חשיבה אסטרטגית ישראלית ריאליסטית, אשר תדע לתכלל את מלוא הגורמים המשפיעים ובכלל זה את הממד הבינלאומי הנוכח כבסיס להמלצות מדיניות-אסטרטגיות לדרג מקבלי ההחלטות. יש להימנע מפעולות שתהיינה מושפעות מלחצים פופוליסטיים, גם אם ניתן להבין את הבסיס האותנטי של מקורם, ובלבד ש"השורות התחתונות" של הדרג המדיני יהיו פועל יוצא של הערכה אינטגרטיבית וקור רוח מנהיגותי.
בהקשר הקונקרטי עולות שתי תובנות אופרטיביות עיקריות, האחת, הכורח בהשגת יעדי המלחמה ברצועת עזה, האחרת, הצורך בגישה ריאליסטית בקונטקסט של המצב מול חיזבאללה.