אתמול מהנדסת תוכנה מבריקה שאני מכיר סיפרה לי שהם עוזבים את ישראל למדינה באירופה לפני פתיחת שנת הלימודים הקרובה. זה העציב אותי מאד. נכון, אנחנו בתקופה הקשה ביותר מאז מלחמת העצמאות: דשדוש במלחמה, חרמות בינלאומיות, פגיעה בהרתעה, 120 ישראלים בשבי, אלפי משפחות שכולות, גליל נטוש, רבבות מפונים, שרים שרק דואגים לעצמם, אובדן שליטה בכלכלה ובגירעון. הכל נכון. אבל חד-משמעית אנחנו מסוגלים - ואנחנו נצא מהבור הזה. מצב זה אינו גזירת גורל. אך יש דבר שמדאיג אותי במיוחד: דיבורים על עזיבת הארץ. זה אסור שיקרה. אנחנו זקוקים לכל הכישרון והמסירות של עם ישראל בדיוק כדי לצאת מהבור ולהזניק את ישראל מחדש. אין לי ספק שבפעולה אקטיבית נכונה, של התחדשות, מעין ריסטארט לישראל, 50 השנים הבאות יהיו שנים של בנייה מחדש, חדוות יצירה, ביטחון וצמיחה. זה יקרה הרבה יותר מהר ממה שאתם מדמיינים, כי אנחנו עם שיודע לקום מהר ממכה קשה. זכרו: בסך-הכל 3 שנים (!) אחרי השואה הנוראה, הקמנו את מדינת ישראל. מי רוצה לחזור לימים של היהודי הנודד, ללא חרות אמיתית, ללא מדינה, שנתון לכל גחמה אנטישמית? לכן, לא קפריסין, לא פורטוגל ולא ניו ג׳רזי או אוסטרליה. נשארים כאן, ונברא את ישראל מחדש.