האישה שהגיעה לשיחה, התיישבה נכבדות נאנחה ואמרה: "אני בעצם לא יודעת מה אני עושה פה, הרי אני אחרי אינספור דיאטות ותראי את התוצאה" והצביעה על עצמה ושתקה. ואכן, היא הייתה באמת אחרי המון דיאטות, כולל ניתוח קיצור קיבה.
בעצם, כל חייה, מגיל צעיר, היא עושה דיאטה. וכן, היא רזתה עשרות ק"ג וגם שמנה עשרות ותמיד עוד קצת. וכך, מדיאטה לדיאטה היא רק שמנה. את הכאב, האכזבה והייאוש אפשר היה לחוש ולהרגיש. "אני, כנראה, פשוט חסרת כוח רצון", ניסתה לסכם. וזה היה החלק הכל-כך כואב בשיחה.
אישה זו שהתנסתה ואינספור דיאטות - חסרת כוח רצון? זו בעצם ההשקפה של חלק גדול מהרזים, מאותם שבאמת בקלות יורדים את שני הק"ג שעלו ולא מבינים מה עובר על חבריהם.
"מה הבעיה שלך", אמר אחד הבעלים למשתתפת בסדנא. "בשביל מה את צריכה ללכת למפגשים. אני אשקול אות, את רק תסתמי את הפה!". אז, חברים, אם זה היה כל-כך פשוט, לא הייתה בעיה של השמנה בעולמנו.
החלק העצוב הוא שגם אלה שסובלים מעודף משקל, הפנימו את עולם הערכים של הרזים ומאמינים שחסר להם רק כוח רצון. ונכון, כוח רצון הוא חשוב והכרחי - אבל הוא לא מספיק. צריכים גם אמונה, לקיחת אחריות וחשוב לא פחות דיאטה שאפשר לעמוד בה לאורך זמן. וכדי שלא נזרוק סתם כך משפטים של "זה רק כוח רצון" או "קצת לסתום את הפה" או "קח את עצמך בידיים" (זה כבד מדי...), אני משוכנעת שאותם מטיפים שזורקים את המשפטים האלה לא היו מסוגלים לעמוד אפילו בעשירית מהדיאטות שעשו חבריהם. חבל רק שלרוב הניסיונות האלה לא היה סיכוי להצלחה.
ונחזור לגברת שפתחתי עימה. בעצם, מגיע לה פרס נובל לכוח רצון. כולנו צריכים לפרוש לפניה שטיח אדום ולצעוק בקול גדול "כל הכבוד"!! הינה, למרות כל הניסיונות הכושלים, למרות אי-ההצלחות, היא הצליחה להביא את עצמה לניסיון נוסף. מדהים, באמת כל הכבוד. אבל כדי לא להפוך גם את הניסיון הזה לעוד ניסיון נפל שרק מוסיף לייאוש, לחוסר התקווה, בואו נלמד מניסיונות העבר. נסיק מסקנות מההצלחות ומאי ההצלחות, ננסה לא לחזור על אותן טעויות ואנא, לבחור בדיאטה שאפשר לחיות איתה בשלום. זה לא פרויקט לחודש חודשיים, זה תהליך לחיים.
ומה אפשר "לקנות" בפרוסת עוגה עשירה שכל-כך בא לאכול שרק חושבים על "דיאטה"? ובכן, פרוסה כזו = 8.5 פרוסות לחם רגיל = 17 פרוסות לחם קל = שניצל (תקני, מטוגן, אמיתי) + תפוח-אדמה אפוי + פלח אבטיח + 3 כדורי גלידה = כ-700 קלוריות. אז מה כדאי יותר?