נהג האוטובוס - העבד המודרני

רוצים להיות מולטי מיליונרים? אתם חסרי מצפון? הקימו חברת הסעות של אוטובוסים והעבדים הנרצעים עם רישיון נהיגה "די" כבר ממתינים לכם עם האוכף עליהם כשהמושכות פנויות לידיכם. גילוי נאות: ככותב שורות אלה (נהג אוטובוס מין השורה) לא באתי לכתוב על-מנת להעביר זמן. מעבר לזה אין מטרתי לבכות על מר גורלם של נהגי האוטובוסים בישראל. יתרה מזאת, אינני מצפה לגרגיר חול אחד שיתמוטט מערימת הר הבוץ הענק הרובץ על ענף האוטובוסים ובטח לא לרפורמה או מיני רפורמה. בהפוך על הפוך ברצוני לתת בידי הנהגים בלוני חמצן לשרוד את הימים, השבועות והחודשים המתישים תחת שרביטם המכה ללא רחם של מנהלי ובעלי חברות האוטובוסים בישראל שאיש לא מתכוון לטפל בהם טיפול שורש מהנחוצים וההכרחיים במשק הישראלי. מה נחוץ כדי להיות בעל חברת אוטובוסים בישראל? למעשה שום דבר. לא כסף, לא כישורים, לא ניסיון ולמעשה מספיקה רק... תאוות בצע. כיצד קונים את האוטובוסים הראשונים? הולכים לבנק, מבקשים הלוואה תמורת שיעבוד האוטובוס/ים... והופ יש לך צי אוטובוסים מוכן לעבודה. כיצד עומדים בדרישות החוק ומשרד התחבורה? שוכרים קצין בטיחות בתעבורה שנמצא בכל פינה במדינה ומשרת כמה וכמה חברות... והנה אפשר לצאת לדרך. היכן נמצא נהגי אוטובוסים? למרות החוסר הגדול בנהגי אוטובוסים, לא יקשה על חברה חדשה לגייס נהגים חדשים. למה? כי תנאי העבודה הבלתי נסבלים של הנהגים בחברות הקיימות גורמים להם להתנייד ללא הרף מחברה לחברה בתקווה לאיזושהי ישועה או הטבה, ומה טוב יותר מהקמתה של חברה חדשה שתמלא (זמנית) שמחה בליבם?

לקוחות? עבודה?

עוגת העבודה שמבצעות חברות האוטובוסים פרושה מדן ועד אילת. ויזות צבאיות, בתי ספר, טיולי מבוגרים, תנועות נוער, תיירים... ובאמת מלוא הטנא. אלא מאי? אין סדר ולית דין ולית דיין. כל המוריד שקל מההצעה של החברה האחרת זוכה. "הזנות" בתחום כה רבה שממש לא יקשה על חברה חדשה להשתלב ולקבל נתחי עבודה מהקיים. הלקוחות (פרטיים ומוסדיים) שותפים בכיף באווירת השוק הפראי הזה שהרי מי המרוויח העיקרי? נכון. הם בעצמם. הגענו לנקודה הרופפת שהיא למעשה הבסיס האיתן (מיד יובהר האבסורד) לאפשרות ניהול חברת אוטובוסים ריווחית להפליא – מרגע הקמתה ועד אינסוף: הנהגים. אלה נמצאים בשטח בהמוניהם עם תג מחיר נייד (כלפי מטה), עם אופציית ניהול תנאי עבודתם על הקרשים, אבל עם דגל אחד מאוחד לכולם: רוצים להביא פרנסה הביתה. מה נדרש נהג לעשות ע"מ לשרוד את קפריזות המעסיק? קודם כל לחתום על חוזה עבודה... שאין בו כלום. למה? כי אין מי שינהל את הסכמי השכר לנהגי האוטובוסים בישראל: לא וועד החברה, לא וועד מקומי, לא וועד ארצי ולא הסתדרות או גורם סמי מימסדי אחר. מה יש כן? מילים משובטות ל"הסכמים חלולים" שבסיסם: שכר מינימום ללא כל תנאים והטבות נילווים. עם חוסר הזכויות על הנייר, נעבור לחובות האמיתיות בשטח - נתחיל בזה שנהגי האוטובוסים עוברים קורס ארוך (לימוד תיאורטי ומעשי) כמעט כאילו והיו מועמדים לקבלת כנפי טיס. בשטח? הבדל של קרקע ושמיים או נכון יותר: נהגי אוטובוס במחילות בתוך הקרקע ולעומתם האסטרונאוטים בחלל.

עד צאת הנשמה

נהג אוטובוס לעולם לא יידע באיזו שעה מתחיל יום העבודה שלו ומתי הוא מסתיים. נהג אוטובוס יידרש לעבוד מלפני צאת החמה ועד הרבה אחרי צאת הנשמה (גם אם עיניו כבר אינן רואות היכן הכביש ומי בכלל לפניו, מצדדיו ומאחוריו). נהג אוטובוס יידרש לעבוד הרבה יותר מה-12 שעות הנקובות בחוק, ואם ייתפס ע"י המשטרה יפול כל "התיק" עליו, כולל תשלום אישי עד מאסר בפועל. נהג אוטובוס לא יקבל החזר הוצאות אש"ל, בניגוד לחוק, ו... שיסתדר בעצמו. נהג אוטובוס לא יוכל להתלונן על אוטובוס לא תקין הניתן לו לביצוע עבודתו, שאז ייראה בעניי בעלי החברה כמורד וכמי שאינו מוכן לבצע את המוטל עליו לשביעות רצונם. נהג אוטובוס לא יוכל להתמודד עם תלוש המשכורת שלעולם לא ישקף את מציאות העבודה: "טעויות"... "טעויות"... ו"טעויות"... "פתאום" יראה שהורדו לו ימי חופש שמעולם לא לקח, בדיוק כמו ש"פתאום" יראה שלא שולמו לו כל השעות על-פי עבודתו... נהג אוטובוס חייב לסיים יום עבודתו במיטה נוחה, מקלחת ראויה וארוחה טובה, הכל למען "תחזוקתו" והצורך בהשכמה בריאה לעוד יום נהיגה מתיש, אחראי, ומעורבות בג'ונגל התנועה הארצישראלי. לא פעם מוצא עצמו נהג האוטובוס ישן בדיר חזירים, ללא אפשרות להתקלח ובלי ארוחת ערב. את כל תלונותיו בנדון רשאי נהג האוטובוס להפנות בד"כ ל... קיר הקרוב ביותר אליו. לסיום הפרק הנורא הזה כדאי להוסיף את אי-מעורבותם של כל רשויות המדינה ביחס לנהגי האוטובוסים, וכאשר יקימו תחנות ו/או נתצי"ם – לא ידאגו שיהיו פנויים מ"סתם"... רכבים פרטיים, נהגי משאיות פורקים סחורה וחונים למיניהם שיודעים כי כל מה שקשור לתחבורת האוטובוסים בישראל... פרוץ לחלוטין!