אינני חולק על הצורך "לסכל" את המרצח, ראש הג'יהאד בצפון הרצועה. קראתי מאמר שכתב האלוף (מיל.) שלמה גזית ואני מסכים, בכל הכבוד עמו, שאפשר היה לעשות כן כלשונו "במברג קטן". לשם מה כל התופים והמחולות מסביב לחיסול?
בכלל בזמן האחרון אנו קוראים על אינסוף פעולות של המוסד, השב"כ וצה"ל שעד לא מכבר היו סמויות. לפתע בטלוויזיה מוצגות פעולות שהשתיקה יפה להן. דומה ששפע מידע ביטחוני זה נחשף בהנחיה מלמעלה. ביבי
נתניהו ויתר זה מכבר על "העמימות" שהסתירה פעולות מוצלחות של גופי הביטחון ואפשרה לאויב "להכיל" אותן ללא מכת נגד מדממת.
אלא שדומה, ואני אישית בטוח בכך, שהפרסום של אותו סיכול, ממש כמו מינויו של
נפתלי בנט לשר ביטחון, לא בא אלא להאדיר את שמו של ביבי לפני הבחירות השלישיות. אחרי שהפקיר את דרום הארץ, ובעיקר את "עוטף עזה", במשך שנים, לירי טילים, להרג אזרחים ולשריפת שטחים עצומים ללא תגובה ראויה. בכך הביא לאובדן ההרתעה. משך חודשים ארוכים ניסה ביבי לשווא לקנות שקט בתשלום שוחד קטרי לחמאס ומתן הקלות שונות שם מבלי להבין ש"אין הקומץ משביע את הארי", או הַצָּבוֹעַ במקרה זה, וכי ככל שתיתן לסחטן אצבע יאכל את כל היד וימשיך לטרוף הלאה.
יותר מכך - אותו טרוריסט מתפרע כבר חודשים ואנשיו יורים טילים ופגזי מרגמות לכוון הרצועה כאילו לֵית דין ולית דיין. מה יום מיומיים שדווקא בימים שקטים יחסית החליט ביבי על הסיכול? מה גרם לשינוי המדיניות, ולמכה הפומבית הזו ברצועת עזה? התשובה ברורה: הבחירות בפתח, מהצבעה להצבעה ביבי נוכח שהוא נחלש והולך.
שמירת סודות
בנט, שלא מכבר פוטר מכהונתו כשר החינוך באותה ממשלה ממש, הוציא חוטמו מ"הבלוק" הימני לרחרח את האוויר שמחוץ לבלוק, ונאמנותו הובטחה מיד במינויו לשר הבכיר ביותר בממשלה, הגם שאין אחריו מפלגה של ממש או כמות ממשית של בוחרים, כפי שהבחירות האחרונות הוכיחו. כל זה על אפם וחמתם של חברי ושרי הליכוד או המועמדים להיות שרים שכרגיל בולעים את הצפרדע בשקט, שלא להכעיס את האליל היושב בבלפור בחסות מלכתו, בפחד שהוד מלכותו לא ישליכם מהרשימה לכנסת הקרובה.
דמותו התבוסתנית של ביבי שוב התגלתה לציבור במלוא עליבותה ועל כן הורה לצאת לחיסול בפומבי גדול, או בלשון אחרת: להשתמש לסיכול בפטיש כבד במקום בסיכה קטנה.
אוסיף עוד לאמור: המידע השופע על מִפְעֲלּוֹתֵיהֶם החיוניות של גופי הביטחון מעניין ומרתק. עם זה דרך הצגתם בטלוויזיה בעיקר, אך לעתים גם בעיתונות הכתובה, מוגזם. אפשר לספר על, או להציג לציבור פעולה מסוימת, אך תוך שמירה על אלו סודות. אני גם חושש מכך שצופה בטלוויזיה שהוא אזרח בארה"ב או ובעיקר באירופה, רואה בסרט ישראלי על פעולות שהיו, בשונה מסרט ישראלי בדיוני, כיצד סוכני המוסד בחו"ל הורגים בירי-אקדחים לתוך רכב אזרחי בו לכאורה נוסע אזרח תמים.
גם אם הנוסע הוא טרוריסט בכיר או תומך טרור, או בהנחת-מטענים תחת רכביהם של אזרחים-לכאורה הנותנים אומנם שירותים לטרור. אזרח אירופי שאינו מתעמק בנושא, עלול לראות בכך פשוט מעשה רצח, באותן שיטות שארגוני-פשע מחסלים בהן את יריביהם.
סרט כזה עלול לשמש לתעמולה נגד ישראל ולשיפור תדמיתו של כל ארגון טרור פלשתיני או אויב אחר המוצג כ"אנדרדוג" נרדף ומוכה. אינני חושב שפרסום פרטי-פרטים כאלו בחו"ל משרת את טובת המדינה, שלא לדבר על חשיפה של דרכי פעולה מפורטות בפני אויבינו. יש פעולות, חיוניות וראויות ככל שיהיו, שהשתיקה יפה להן. "מילה בסלע שתיקה בתרי".