על-מנת לבחון האם מתקיימת פרקטיקה של הפרדה לא-וולונטרית, על משרד התחבורה לשלוח דווקא בקריות ולא בקרים ממין זכר. על סמך היכרות עם קווים המשרתים את הציבור החרדי אני יכול לנחש שברוב המקרים איש לא יעיר אפילו לנוסעת שהתיישבה בחלק הקדמי של האוטובוס, וככל שיושמעו הערות כלפי נוסעת, הן מצד נוסעים חרדים והן מצד נוסעות חרדיות, הן יושמעו בשפה אדיבה תוך הזמנה לשבת בחלקו הפנימי של האוטובוס. ניתן להניח שמשרד התחבורה לא ירחיק לכת ולא יורה לבקריות להתגרות ולהתיישב דווקא במושב שליד נוסע חרדי (אירוע שברוב המקרים יסתיים בבקשה של הנוסע החרדי לאפשר לו לצאת כדי לעבור מקום...), אלא רק בישיבה של בקריות בחלק הקדמי של האוטובוס. ספק עד כמה בקריות, החוששות גם אם לא בצדק שיבולע להן, יסכימו לאתגר הזה. אגב, בניגוד לטענות שהושמעו כאילו מדובר בעלות נוספת לבקרה, הדבר אינו נכון משום שבקרות מסוג זה הנחשבות "בקרות מיוחדות" הן חלק מהסכם ההתקשרות בין משרד התחבורה לחברת הבקרה. שלא יהיה ספק - להדרת נשים באוטובוסים, גם אם מדובר במקרים ספורים, יש אולי מקום בתחבורה פרטית, אך לא בתחבורה ציבורית. אבל ההצעות של מיכאלי לפתרון הבעיה אינן מציאותיות. כמעט 100% מהמקרים של הדרת נשים נעשים בידי נוסעים ולא בידי נהגים, כך שהרעיונות להטיל קנס על המפעיל או לנקוט הליך משמעתי או פלילי כנגד הנהג כלל לא ימומשו, משום שהללו מתנהגים כיאות.

רעיון נוסף שעלה כדי לטפל בנוסעים סוררים שיעזו להעיר לנשים באשר למקום ישיבתם, הוא שהבקרים יגישו נגדם תלונה במשטרה. זוהי עוד ההחלטה שמקבלת שרה שאין לה שום הבנה בדינמיקה של תחבורה ציבורית. ההצעה כל כך מופרכת, מכמה היבטים: א. לבקר או לבקרית אין שום סמכות חוקית לבקש מהנוסע את פרטיו, ובטח שלא לעכבו. גם אם הייתה להם סמכות כזו, האם מתארים לעצמכם מצב בו נוסע חרדי קיצוני שהעיר לבקרית על מקום ישיבתה, ימסור לה את פרטיו? ב. אף בקר לא יסכים להטריח את עצמו לתחנת משטרה עבור תלונה שבה לא ידוע מי הנוסע הנילון; ג. גם אם תוגש תלונה, המשטרה לא תטריח עצמה לחקור כדי למצוא מחט בערימת שחת, וגם אם הייתה תופסת בסופו של דבר את החשוד, הוא יכחיש הכל מכל, ולך תוכיח... גם ההצעה למנוע בקווי הפרדה את האפשרות לעלייה מדלת אחורית באופן שימנע פרקטיקה שבה הגברים עולים מהדלת הקדמית והנשים מהאחורית הוא בדיחה, כי מה שקורה הוא שנשים עולות מדלת קדמית ואוטומטית עוברות לשבת מאחור. אבל ההצעה הכי מקוממת של מיכאלי היא לשלול במקרי קיצון רשיונות של קווים שבהם התגלו מקרים של הדרה. מדובר בענישה קולקטיבית פסולה וכנראה גם לא חוקתית של אלפי נוסעים בגלל מעשיהם של יחידים, שספק אם תשרוד את מבחן בג"ץ. עצם ההעלאה של הצעה כזו מצד שרת התחבורה מעידה כי כוונותיה אינן לתקן אלא להתריס ולהתגרות בחרדים כדי לקושש עוד קולות במערכת הבחירות. היא מכריזה מלחמה נגד אויב מדומה, תוך הפגנת חוסר רגישות כלפי ציבור שלם והעמקת השסע והקיטוב בעם. אז מה כן ניתן לעשות? על כך ברשימה הבאה, שבה אפרט כי התורם המרכזי לבעיית ההדרה הוא לא אחר מאשר - תחזיקו חזק - משרד התחבורה עצמו.