אחת הדרישות להצלחה בקרב או בביצוע משימה היא "דע את האויב". הכלל הזה יפה תמיד וגם כאשר אויבך הוא אכזר, עיקש ולכאורה חסר לב.
סינוואר כנראה לכוד ברצועה ועמו משפחתו והחטופים. שר הביטחון גלאנט משמיע השכם והערב איומים על חיי סינוואר כנראה כדי להפחידו ולגרום לו להסכים לעסקת חילופי שבויים וכן איומים להרוג עוד ועוד מחבלים. כיצד משפיעים איומים אלו על סינוואר? מבלי להכיר את האיש ומבלי להתעמק בפסיכולוגיה, דומה שהאיומים הללו רק מגבירים את נחישותו להחזיק בחטופים עוד ועוד כי ברור לו שהחטופים הם הקלף החזק שבידיו ומציאותם מונעת מצה"ל להכות במלוא כוחו ולהשמיד אותו ואת משפחתו.
נראה כי לסינוואר אין חשיבות לחיי אדם, כולל חיי אזרחים פלשתינים המשמשים לו מגן וגם לא לחיי לוחמי חמאס כולל האסירים שבידי ישראל. האחרונים משמשים גם הם רק קלף חזק בידיו ואמצעי לחץ על ישראל. מטעם זה התנגד לפינוי האזרחים מעזה דרומה ועתה הוא מתנגד לפינויים צפונה. אילו דאג לאסירים היה מתגמש זה מכבר כי מספר המחבלים ההרוגים עולה על מספר האסירים שבעבר התעקש לקבלם, שלא לדבר על מספרי המחבלים הפצועים. מספר ההרוגים מבין מחבליו עולה מדי יום. ולמען האמת - מנהיגים מעטים במצבו היו משחררים חטופים ובני ערובה.
ומה הפתרון האפשרי מבחינת ישראל?
דומה שכיום ראוי היה לחזק את הלחימה ולכבוש ולטהר את רפיח ממחבלים עד לשחרור החטופים בכוח. אין ספק שדרך זו תפיל לנו עוד חללים מבין לוחמינו ומבין החטופים אולם גם המשך הדחייה בפועל בלחימה מפיל לנו קורבנות. כמו-כן יש חשש להחמרת הלחימה בצפון מול החיזבאללה, אך חלילה לנו להיתקע עם חיל מצב ישראלי מתבצר בעזה כפי שקרה בלבנון.
אולם לא ניתן להמשיך בלחימה ללא פינוי רפיח מאזרחים צפונה לאחר סינונה ממחבלים. נתניהו מונע זאת. בינתיים פרט לאבידות אנו מסתבכים באסונות כמו ירי על כוחותינו, פגיעה בחטופים ופגיעה במסייעים לאספקה ההומניטרית (אשר טעינו באפשרנו אותה לראשונה בעוד אין סיוע הומניטרי מקביל לחטופינו באמצעות הצלב האדום - אולם אלו מים, או דם, שכבר נשפכו).
לדעתנו יש לאפשר מיד את הפינוי צפונה ולמרכז הרצועה שֶׁל האזרחים הפלשתינים שבאזור רפיח ובמקביל להציע פְּרָסִים משמעותיים לאותם שיתרמו לאיתור ושחרור חטופים. הפרסים יכולים להיות כספיים, הקלות בעונש או אפשרות לצאת מהרצועה.
אם כל זה לא יועיל ולא יתאפשר להשמיד או לאסור את שארית המחבלים, יש לשקול אפשרות לאפשר למחבלים ולמפקדיהם לצאת מהרצועה לחו"ל כמו שאפשרנו בזמנו לערפאת ואנשיו לצאת מלבנון לטוניסיה. בלי כל דשדוש נוסף.