בְּבֵית הָאָבוֹת הַמַּשְׁקִיף עַל הַיָּם אֲנִי מַבִּיט בָּךְ בְּדוּמִיַּת בֵּין הָעַרְבַּיִם אַתְּ שֶׁהָיִית לִי שֶׁמֶשׁוְדֶגֶל בַּהַפְגָּנוֹת שֶׁנְּעוּרֵינוּ צָעֲדוּ אַתְּ שֶׁהָיִית לִי שָׁמַיִם וְחוֹף מִתְרַחֶקֶת אַט-אַט אֶל הַלֵּיל. אֲנִי בָּכִיתִי עַד עֶרֶבלְיַד חַלּוֹן יָגֵעַ מֵהִתְרוֹצְצוּת כִּסּוּפַי הַגּוֹנְחִים בְּעִקְבוֹת אִוְשַׁת צְעָדַיִך,ְ הַנֶּעֱלָמִים בְּלַיְלָה עָמֹק שֶׁל בְּדִידוּת שֶׁהִתְעוֹרֵר לְרֶגַע מֵרַחַשׁ נְשִׁיקוֹתַיִך,ְ הַמְּאִירוֹת בֵּין שִׁפְתוֹתַי הַדּוֹאֲבוֹת - שְׁפָתַיִם כּוֹאֲבוֹת אֶת הַלֵּילוֹת הַיָּפִיםשֶׁנֶּעֶלְמוּ, שְׁפָתַיִם, שֶׁנּוֹתְרוּ אֵי שָׁם בַּמֶּרְחָקִים, מִתְגַּעַגְעוֹת אֵלֵינוּ - אֵלֵינוּ הַדְּמוּעִים, הַכּוֹאֲבִים וְהַמְּשֻׁתָּקִים, שֶׁנִּיחוֹחַ שֶׁמֶשׁ וְנַהֲרוֹת מַיִם נְקִיִּים כְּבָר לֹא יְכַבְּדוּ אֶת נוֹפֵי חַיֵּינוּ הַכְּפוּפִים הַמְּדַדִּים בְּבֵית הָאָבוֹת אֶל פִּתְחוֹ שֶׁל הַקֵּץ הַמַּמְתִּין בְּרַכַּוּתוֹלֶאֱסֹף אוֹתָנוּ לִמְנוּחוֹת שְקֵטוֹת.