בְּבֵית הָאָבוֹת הַמַּשְׁקִיף עַל הַיָּם
אֲנִי מַבִּיט בָּךְ בְּדוּמִיַּת בֵּין הָעַרְבַּיִם
אַתְּ שֶׁהָיִית לִי שֶׁמֶשׁוְדֶגֶל בַּהַפְגָּנוֹת שֶׁנְּעוּרֵינוּ צָעֲדוּ
אַתְּ שֶׁהָיִית לִי שָׁמַיִם וְחוֹף מִתְרַחֶקֶת אַט-אַט אֶל הַלֵּיל.
אֲנִי בָּכִיתִי עַד עֶרֶבלְיַד חַלּוֹן יָגֵעַ
מֵהִתְרוֹצְצוּת כִּסּוּפַי הַגּוֹנְחִים בְּעִקְבוֹת אִוְשַׁת צְעָדַיִך,ְ
הַנֶּעֱלָמִים בְּלַיְלָה עָמֹק שֶׁל בְּדִידוּת
שֶׁהִתְעוֹרֵר לְרֶגַע מֵרַחַשׁ נְשִׁיקוֹתַיִך,ְ
הַמְּאִירוֹת בֵּין שִׁפְתוֹתַי הַדּוֹאֲבוֹת -
שְׁפָתַיִם כּוֹאֲבוֹת אֶת הַלֵּילוֹת הַיָּפִיםשֶׁנֶּעֶלְמוּ,
שְׁפָתַיִם, שֶׁנּוֹתְרוּ אֵי שָׁם בַּמֶּרְחָקִים, מִתְגַּעַגְעוֹת אֵלֵינוּ -
אֵלֵינוּ הַדְּמוּעִים, הַכּוֹאֲבִים וְהַמְּשֻׁתָּקִים,
שֶׁנִּיחוֹחַ שֶׁמֶשׁ וְנַהֲרוֹת מַיִם נְקִיִּים
כְּבָר לֹא יְכַבְּדוּ אֶת נוֹפֵי חַיֵּינוּ הַכְּפוּפִים
הַמְּדַדִּים בְּבֵית הָאָבוֹת אֶל פִּתְחוֹ שֶׁל הַקֵּץ
הַמַּמְתִּין בְּרַכַּוּתוֹלֶאֱסֹף אוֹתָנוּ
לִמְנוּחוֹת שְקֵטוֹת.