סבא יצחק וסבתא תופחה, ההורים של אימא ז"ל, היו בעיניי דמויות מייסדוֹת של זהותנו: הם שָכלו את שני בּניהם הבכורים באירועי ה'פרהוד' בבגדד (1941), וראו בלידת נכדים תאומים (הרצל ובלפור חקק) לבתם סעידה 'פיצוי משמים' על מות שני הבנים. לאחר העלייה ארצה שמרנו על קשר של אהבה עם סבא וסבתא, והם העניקו לנו כל מה שיכלו על מורשתם. זהות של אדם נרקמת לא רק מחוויות המקום הישראלי, היא גם מתעשרת מן הזמן המשפחתי, הזמן היהודי. בשיר זה הִצבתי יד לזִכרם של סבא וסבתא. סבא וסבתא מניחים את היסודות / בלפור חקק כְּשֶׁהִגִּיעוּ סָבִי וְסָבָתִי לַמַּעְבָּרָה הַקְּדוֹשָׁה הֵם קִבְּלוּ יְתֵדוֹת חֲזָקִים וִירִיעוֹת בְּרֵזֵנְט לְהַנִּיחַ אֶת הַיְּסוֹדוֹת שֶׁל זֶהוּתָם בָּאָרֶץ הַחֲדָשָׁה. סַבָּא הִתְפַּלֵּל פְּסוּקָיו מִזְּרִיחָה עַד שְׁקִיעָה אַחַר כָּךְ שָׁכַב עַל קְרָשִׁים מְחֻבָּרִים מְכֻסֶּה טַל, עָטוּף בְּתוֹךְ יְרִיעָה. סַבְתָּא קָרְאָה קָאנוּן אל נִסָּא שׁוֹכֶבֶת עַל אֲדָמָה הַדּוֹמָה לְמִזְבֵּחַ פָּנֶיהָ בּוֹהֲקוֹת שְׁטוּפָה אוֹר יָרֵחַ. עַד הַבֹּקֶר עוֹד לֹא הִשְׁלִימוּ לִבְנוֹת אֶת הַיְּסוֹדוֹת הַחֲדָשִׁים שֶׁל הַזֶּהוּת. הָאֹהֶל הָיָה מְקַרְטֵעַ בָּרוּחוֹת. סַבָּא יָשַׁב וְכָתַב בְּדִפְתָּרָיו בִּכְתָב חֲצִי קֻלְמוֹס בִּכְתַב רָהוּט. מַקְפִּיד עַל קַל וְחָמוּר מְנַסֵּחַ אֶת חַיָּיו בַּבַּיִת הַלֹּא גָּמוּר. הַכֹּל הוּא הוֹרִישׁ לִי זָכוּר וְשָׁמוּר. אֶת הַזְּמַן שֶׁלָּהֶם הֵם הֵבִיאוּ מִבָּבֶל וְכָאן דָּבְקוּ בְּאַדְמַת הַמָּקוֹם כְּמוֹהֶם כָּמוֹהָ הִצְמִיחוּ חֲלוֹם. רַק שִׂפְתֵיהֶם לֹא נָעוּ, קוֹלָם לֹא נִשְׁמַע מְהַלְּכִים בִּקְדֻשָּׁה עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. דָּבְקוּ בָּאֲדָמָה וְכָל אֲשֶׁר עָלֶיהָ בּוֹנִים עֲבוּרִי אֶת יְסוֹדוֹתֶיהָ. שׁוֹאֲפִים הָיוּ תָּמִיד אֶל הַפֶּלֶא מוֹרִישִׁים לִי אֶת הַזְּמַן, אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כּוֹתְבִים עֲבָרָם בְּבָבֶל, כָּל מָה שֶׁהָיָה יְסוֹדוֹת חַיֵּיהֶם לְבִנְיַן חַיַּי, נָטְעוּ בִּי בְּלִי קוֹל אֶת הַצִּפִּיָּה. בָּאתִי הַיּוֹם אֶל אָהֳלָם אֶל הַיְּתֵדוֹת וְהָאוֹתִיּוֹת אָהֳלָם הָיָה כְּהַר קָדוֹשׁ, עֵינֵי הַכֹּל רָאוּ חֲלוֹמָם הָיָה מְזוֹנִי כָּל הַיּוֹם הַהוּא. כָּל הַחֲשֵׁכָה שָׁם חִכִּיתִי שֶׁיֵּאוֹר הַיּוֹם כְּלוּם לֹא הָיָה הַיּוֹם הַזֶּה כֻּלּוֹ חֲלוֹם. קַמְתִּי בְּאַיֶּלֶת שַׁחַר לִשְׁמֹר זִכְרָם וּלְהוֹדוֹת אֶת הַשִּׁירָה הֵם נָתְנוּ לִי, אֶת הַיְּסוֹדוֹת.