יוֹמִי נוֹשֵׁם חֲרָדוֹת מוּל הָאֹפֶק שֶׁחָרַב בִּשְׁמֵי הָאֵשׁ וְהָעֹפֶרֶת וְהָעֲלָטָה שֶׁהָיְתָה לְבַת לִוְיָתִי, יוֹמִי יָרֵא מֵחֶרְפַּת אֱנוֹש וּמְגַדְּפָיו אֲנִי וּבַת לִוְיָתִי הָעֲלָטָה יָדֵינוּ רָפוֹת מִכֹּבֶד הָעֹל נוֹשְׁאִים עֵינֵינוּ לַשָּׁמַיִם מַבִּיטִים אֶל הָאָרֶץ מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם הַקָּרִים נִמְלְחוּ (1) וְהָאָרֶץ שֶׁקֶט מַחֲרִיד אֶת מַרְבָדֵי רְגָבֶיהָ וְהָאָרֶץ דְּמָמָה דּוֹמַעַת וּבוֹכִיָּה אַחֲרֵי הַהֶרֶס שֶׁזָּרְעָה הַמִּלְחָמָה שֶׁלֹּא מָנַעְנוּ אַחֲרֵי הַחַיִּים שֶׁקָּבַרְנוּ בַּמִּלְחָמָה שֶׁחָטָאנוּ כִּי נָתַנּוּ לָה לִחְיוֹת.