אני חש כמפליג בספינת תותחים הלוחמת תוך הפלגה בים סוער עם חשש כבד לכשירות הצוות ולאובדן יעד ונתיב. לא אכתוב על הקברניט ושערוריותיו - המדיה - עיתונות לסוגיה בארץ ובעולם כותבים עליו כה רבות עד שכל המוסיף גורע, אלא שיש חשש כבד בליבי לכשירות הצוות. בימים אלו הוחלף הנווט האוחז בהגה הספינה וְהַהֶגֶה ניתן בידי שר שאין לו כל ניסיון ממשי בניהול מלחמה וְאֵשׁ, ואשר לא הוכיח עצמו כמנהיג או שר בתפקידיו הקודמים. הספינה כבר אינה כמו זו שיצאה לדרך אחרי אסון הטבח בדרום. מלחיה ולוחמיה יצאו להגן על נמל-בית דמוקרטי ועל ספינתם שנשאה דגל חיים ציוני, לא כדגלי המוות השחורים שהניפו אויבינו - דגלי דאעש, אירן ודגלי שודדי הים החות'ים. בעוד הספינה לוחמת עדיין יש ההורסים אותה ואת נמליה מבפנים.
מה בעצם קורה? אפשר למתוח ביקורת על הנשיא ג'ו ביידן, אוהב ציון מובהק, שדומה שטעה בהבנת המזרח התיכון ובסכנות האיסלאם הקיצוני, וכך צמצם את כוחה של ארה"ב באזור אולם הוא דמוקרט אשר ראה בנו דמוקרטיה יחידה באזור, מֵעֵין אחות דמוקרטית לארצו האדירה. אפשר והנשיא הנבחר דונלד טראמפ יהיה אפילו טוב מביידן לישראל, אך השאיפה לדמוקרטיה אינה הצד החזק שלו, כמוהו כראש ממשלתנו.
וכך בעוד ישראל נוטשת למעשה את ביידן, אף שֶׁעוֹד שלושה חודשי נשיאות לפניו, הנה אצלנו ממשיכים יריב לוין, שמחה רוטמן וחבר מְרֵעֵיְהֶם לפעול לשינוי המשטר. יותר ויותר סמכויות נחמסות בידי השלטון המרכזי, כמו מינוי נציב שירות המדינה, ניסיון להשתלטות על מערכות הפרקליטות ובתי-המשפט, לרבות אי-מינוי שופטים עליונים וזוטרים ואי-מינוי נשיא, והשתלטות על תקציב לשכת עוה"ד, שהיא גוף המאגד בעלי מקצוע חופשיים שחלק נכבד בהם מנסה להגן על הדמוקרטיה.
עתה מנסה שר הדתות להעביר לידיו את מינוי המועצות הדתיות ומינוי הרבנים תוך סילוק הרשויות המקומיות מאותן מועצות דתיות. ההשתלטות העוינת על המשטרה כבר הושלמה וקציניה מתמנים על-פי נאמנותם לבן-גביר רודף הכבוד והשערוריות. כוח מרוכז משחית וממשלה זו פועלת בניגוד לעקרון הפרדת הרשויות ופיזור כוח השלטון.
אחרי טבח 7 בנובמבר וחוסר הישע שגילו הן ההנהגה המדינית והן הצבאית חלה התאוששות ושר הביטחון גלנט יחד עם הרמטכ"ל וראשי כוחות הביטחון האחרים הפעילו בהצלחה את הצבא למרות כל המכשולים מִבַּיִת. השר גלנט עמד על דעתו ושילם באמצע המלחמה בכסאו, הרמטכ"ל נוֹצֵר פיו אך דומה שהוא מחכה לפיטוריו בעקבות גלנט. כך בעוד לוחמינו מוסיפים להלחם ולשלם בחייהם ובשלומם המדינה ממשיכה להתפרק מערכיה, מכוחה וּמְשָׁנָה את מהותה כמדינה דמוקרטית וכבר ניכרים בה סימני הפיכתה לרודנות ואולי אפילו לממלכה.
השלטון הופך ריכוזי. הממשלה מגוחכת וקשה להבין כיצד נותרו בה אלו שרים שהיו בעבר לוחמים בכל שירותי הביטחון ואנשי כבוד. כנראה מחמת החשש לְכִסְּאָם. לאחרונה הצטרף לממשלה כושלת זו גדעון סער שהתכחש לכל עמדותיו והצהרותיו ומי שֶׁאֶמֶשׁ היה מבקר חריף של השלטון בישראל אמור ליצגו כשר חוץ. אכן נפלאות דרכי העסקונה.
לצה"ל היו מספר עקרונות לחימה כולל הגנה על הגבולות - תפקיד שכשל בו בגבולות מצרים ועזה ומול החיזבאללה, שאפילו בנה אוהל בשטחנו ואנו חששנו להסירו! נסראללה ( שנשלח לעולמו באיחור ניכר מאד) לעג לתקיפותנו האוויריות באומרו שחיל-האויר מפציץ מטעי בננות! עקרון העברת הלחימה לשטח האויב ננטש כמעט ובמקומו הוחלט על הגנה והכלה של הפרות הביטחון. גם עקרון ההגנה על חיי לוחמינו והחזרתם שלמים או חלילה פצועים בכל מחיר- ננטש והופר לגבי החטופים. צה"ל אמור היה להיות צבא תקיף ומרתיע אך התעלם שָׁנִים מהעקרון שההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה והפך, כאמור, לצבא מתגונן ש"מכיל" את התגרויותיו הרצחניות של האויב בחזיתות השונות. עיקרון מרכזי אחר - "צבא העם" כולו שעיקרו הנשיאה השווה בנטל נזנח מראש וכיום מנסים להכשיר ההשתמטות בחוק.
אי-גיוס החרדים הוא פשע לאומי. המנהיגות החרדית אחראית לא רק ללוחמים שנפלו בקרב אלא גם לאלמנות ויתומי לוחמי המילואים בעלי המשפחות שנפלו בקרב, בהעדר די חיילים בשירות חובה ובשירות סדיר. החרדים ראויים לבושה ולכלימה, כמוהם כל מי שאפשר זאת פוליטית לאורך כל השנים. כאן נזכיר את אותם קצינים בכירים שהגיעו לדרגת אלוף או אלופה באגף כוח האדם, ואח"כ הגיעו גם לכנסת, שדווחו בזמנם משך שנים כי יש התקדמות בגיוס בני הישיבות דבר שהוכח כדמיוני.
מנגד לחרדים המשתמטים משירות צבאי ומעבודה ומהחובה לפרנס בעמלם את משפחותיהם יש לזכור את חובשי הכיפות הסרוגות, למעט הקיצונים שבהם. קהילה זו העמידה דורות של לוחמים ומגשימים אשר אחזו בקריאה ל"תורה ועבודה". גם במלחמה מתמשכת הזו הם נטלו חלק מרכזי ושילמו בחללים ובפצועים יותר מכל מגזר אחר בציבור היהודי. עצוב הוא שציבור מפואר זה אִפְשֵׁר לקיצונים כמו סמוטריץ' להיות למנהיגו. שר זה, ששירת כידוע שירות צבאי מצומצם מאד. סמוטריץ' בתפקיד שר האוצר מחלק את תקציב המדינה לא לטובת האזרחים העובדים והמשלמים מיסים כבדים (בצד השירות במילואים) אלא לטובת החרדים והמיעוט המשיחי הקיצוני.
המגזר היצרני פה ממלא בּמִסַיו את קופת האוצר. החרדים שאינם תורמים עוסקים בריקון (שלא לומר שוד) הקופה הציבורית. מזה שנים ארוכות יושב נציגם, גפני, על כס יו"ר ועדת הכספים. שותפו כיום, שר האוצר, גם הוא דואג לחרדים ולאיתמר בן-גביר, שהם היסוד עליו מיוסדת הממשלה. החוב החיצוני של ישראל צומח פרא והגזרות על הציבור היצרני והלוחם מתרבות - הגדלת המיסים והארכת שנות השירות הצבאי הן לחיילי החובה והן למשרתים במילואים. כך החרדים והערבים פטורים מכל עול אך הם הזכאים להכול.
ובתוך כל זה למרות גבורת הלוחמים על הקרקע ובאויר ישראל מופגזת ללא הפסק. לוחמים ואזרחים נהרגים ונפצעים ללא הפסק. הצפון נטוש פרט למספר גיבורים ופתרון אינו נראה באופק. עד מתי? עד אנה?