היום בכ"ט בנובמבר 1947 הוחלט באו"ם, בלייק סקסס שבארה"ב, על החלוקה והקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. מאז הוקמה המדינה בפועל ממשלות עלו ונפלו, בעיות הביטחון ליוו את המדינה מראשיתה ומדי מספר שנים נאלצה להלחם באויבים שקמו עליה. בישראל קמה דמוקרטיה אופיינית לה, על מעלותיה ומגרעותיה. השוויון בין אזרחיה לא נשמר. המדינה נאלצה להחזיק צבא והוטל שירות חובה על צעיריה וחובת שירות המילואים על מסיימי שירות החובה. אלא שאוכלוסיות מסוימות השיגו וקיבלו פטור מחובות שונות למדינה. כך האוכלוסיות שאינן יהודיות והציבור היהודי-החרדי קבלו פטור משירות צבאי. החלק החרדי גם השיג לעצמו מערכות חינוך נפרדות ושורת קצבאות המיוחדות לו כמו קצבאות לתלמידי ישיבה, שכך זכו לפטורים מעבודה לפרנסתם וכתוצאה מכך גם נפטרו מתשלום מיסים. פטור משירות צבאי שניתן למיעוט קטן של לומדי תורה אחרי השואה, זאת כדי לשמור על הגחלת היהודית הפך לפטור ולהשתמטות למאות אלפים. גם יהודיות שהצהירו על היותן דתיות קבלו פטור משירות. כך נוצר ציבור מצומצם שנשא בעול הביטחון על כתפיו בשירות החובה ובמילואים כאחת וכך בעול העבודה והמיסים וגם בתשלומים למוסד לביטוח לאומי, שעיקר קצבאותיו הוצאו לאלו שלא שילמו לקופתו. בני ציבור זה גם שילמו בחייהם ובנכותם את מחיר המלחמות משך מעל ל-75 שנים, עתה, אחרי טבח קשה שטבח החמאס בדרום, נקלעה המדינה למלחמה בחמש חזיתות ונותרה ללא כוח אדם מספיק בצבא. אותו ציבור משרת גויס שוב ושוב, לוחמים הפסידו את עסקיהם ועבודתם אך המגזר החרדי נותר כמעט באופן מוחלט בסירובו לשרת בצבא ובכוחות הביטחון. הממשלה הנוכחית הניצבת על כרעי תרנגולת כמו איתמר בן-גביר ובצלאל סמוטריץ' מחפשת דרכים להקפיא את אי-הגיוס בחוק.