להוותנו הנשיא דונלד טראמפ שוב הפתיע את ישראל בכך שאירח ברוב כבוד וידידות את נשיא סוריה שעד להפיכה בסוריה הנהיג טרוריסטים אשר גם לאחר שתפס את השלטון בסוריה טבחו בעלאווים, בדרוזים ובכורדים. בכל הכבוד הרב לנשיא טראמפ חוששים אנו שנתפס לשאיפתו לזכות בפרס נובל לשלום ולצורך זה הוא דורש להרחיב את הסכמי אברהם ולצרף את סוריה למסגרת זו, תוך עצימת עיניים ושכחה מיהו האורח שהוא כה חפץ ביקרו. השאיפה לפרס נובל מעיבה על ראייתו את המציאות. אצלנו הוא כבר מצא רפיסות והכנעה ויודע שכל דרישה שלו מאיתנו תיענה, אולי עם אנחות כאב, אך תיענה במלואה. בימים אלו זכה מוסלמי שונא ישראל בראשות עירית ניו-יורק, העיר בה אל-קאעידה, אליה השתייך גם אל-ג'ולאני עד לאחרונה, מוטטה את שני מגדלי הסחר העולמי ורצחה שם כ-3,000 אזרחים אמריקנים. מזל שאל-ג'ולאני לא טס, בברכת הנשיא, לבקר את אזור הרצח מלווה בראש העירייה החדש. הו, כן, מה לנו לטעון כנגד אותו ראש עיר ששליש מהבוחרים היהודים בניו-יורק הצביעו עבורו. בכלל קשה לישראלי להבין את פשר האנטישמיות בארה"ב והאהדה לאיסלאם הקיצוני שלוחם בה ברחבי עולם, ודי להזכיר את הטליבאן באפגניסטן, או את רצח 300 החיילים האמריקנים בצור. כך גם נבצר מאיתנו להבין את תופעות הניאו-נאציזם בארה"ב ששילמה מחיר כה יקר במלחמת העולם השנייה להבסת הנאצים באירופה. הרי חלק מהמפגינים הללו הם צאצאיהם של הלוחמים הללו.