אֶתִּי, אֲנִי אוֹהֵב אֶת יָפְיֵך הֶעָנָו אֶת הָאֹפֶק הַבּוֹעֵר בְּעֵינַיִךְ הַתּוֹעוֹת עֵינַיִם עוֹקְבוֹת בְּחֶמְלָה אֲחָרַי. בְּשֵׁיבָתֵךְ לֹא הִשְׁתַּחֲרַרְתְּ מִחַיִּים עַל גְּדוֹת הַמַּשְּׁטֵמָה בְּיַלְדּוּתֵךְ - יְתוֹמָה מֵאֵם שֶׁנִּפְטְרָה וּמֵאָב מָכוּר לְחֶשְׁכַת אֲטִימוּתוֹ, וַאֲנִי בְּחֵיקֵךְ מְבַקֵּש לֶאֱרוֹג לָךְ אָבִיב וְשֶׁמֶשׁ כְּשֶׁכַּבְלֵי הַחֹרֶף וְאֵימַת יָמִים רְחוֹקִים כּוֹבְלִים אֶת לֵילוֹתַיִךְ לַיְלָה חוֹבֵט בְּלַיְלָה לַיְלָה מְסַיֵּט חֲלוֹם לַיִל דָּמוּעַ.