בְּלַיְלָה שֶׁל בְּדִידוּת שֶׁהַשֵּׁינָה בָּרְחָה מִּמֶּנִּי נִמְלַטְתִּי אֶל הַמַּקְלֶדֶת לְהַקְלִיד אֶת אִוְשַׁת פְּסִיעוֹתַיִךְ הַזּוֹחֲלוֹת בִּמְסִלּוֹת לִבִּי, הַכּוֹכָבִים בְּעִקְבוֹת פְּסִיעוֹתַיִךְ עֲצוּבִים, שָׁקְעוּ יָרְקוּ מֵעַל חַלּוֹנִי הַפָּתוּח לַיָּם מַעַגְלֵי צְלָלִים חִוְרִים וּמִמֶּרְחַקִּים אֲנִי רוֹאֶה אוֹתָךְ בָּאָה אֵלַי יוֹנָה יְקָרָה שָׁבָה לְעֵת לַיְלָה עָיֵף אֵלַי אַחֲרֵי הַמַּבּוּל שֶׁהִסְעִיר אֶת יוֹמֵנוּ וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיךְ וּוֶרֶד בְּיָדֵךְ, וְיָדַעְתִּי כִּי קַלּוּ מֵי פִצְעֵךְ חָלְפו אֲזוֹבֵי כְּאֵבֵךְ וּלְעֵת בֹּקֶר חָרְבוּ מֵי הָרֶפֶשׁ מִמֶּנִּי בְּתוֹכָם רָאִיתִי אֶת צְעָדַיִךְ שָבוּ קָפְצוּ בָּלְעוּ אֶת הַדֶּרֶך אֵלַי וַאֲנִי בּוֹלֵעַ אֶת הַדֶּרֶך אֵלַיִךְְ כְּשֶׁמֵעֲלֵינוּ פְּרוּסָה מִטְפַּחַת אֲדֻמַת צְלָלִים מִתְנוֹפֶפֶת רְטֻבַּת זִכְרוֹנוֹת אֲרֻכֵּי שָׁנִים מִטְפָּחְתִּי הַדְּמוּעָה מִשִּמְחָה רָצָה לִקְרָאתֵךְ וְתַמְשִׁיךְ לָרוּץ עַד אַחֲרוֹן יָמֵינוּ נוֹשְׁאִים זִכְרוֹנוֹת שֶׁל יָמִים קָשׁם שֶׁהָיוּ יָפִים.