המשטר הנוכחי באירן הכריז מראשית שלטונו על כוונתו להשמיד את ישראל. לא לכל אדם בישראל או בעולם ברורה הסיבה למדיניות זו. אומנם השלטון באירן הוא מוסלמי שיעי קיצוני המבקש להשליט את האיסלאם השיעי ברחבי תבל אולם לישראל באותה תקופה לא הייתה כל יריבות עם שיעים או דתם. אומנם השאח מוחמד ריזה פהלאוי הנהיג משטר הנוטה למערב ולמודרניזציה ודיכא את השיעים שחתרו נגדו.
ישראל אכן הייתה בת-ברית של השאח, כפי שהייתה מיודדת גם עם רודנים אחרים, אולם כך היו גם מדינות לא-מוסלמיות רבות. אפשר ולמשטר האייטולות החדש שרצה להפוך את אירן למדינה המוסלמית המובילה באיסלאם, שרובו עדיין סוני, ולתמוך במיעוטים שיעים שונים, כמו בעירק, בלבנון ובבחריין, היה נוח לבחור דווקא בישראל היהודית כאויב וללכד את ההמון השיעי כנגד אותו "אויב", כפי שמשטרים שונים עשו ועושים (כך הנאצים בחרו ביהודים ובצוענים כ"אויב מבית" ואת הקומוניזם המפחיד כאויב מחוץ, או המק'רתיזם בארה"ב שגילה "קומוניסטים" תחת כל אבן; שלא להזכיר ולהבדיל מדינה מסוימת במזרח התיכון שמנהיגה לוחם ב"סמולנים" מדומיינים מבית). כן הצהירו האייטולות על כוונתם לסייע לפלשתינים ולשחרר את מסגד אל-אקצה. מכל מקום - השלטון השיעי לא הרפה מדרכו זו עד היום.
לדעתנו, למרות היריבות והמלחמה בין המדינות, שומה עלינו להדגיש בפני כולֵי עלמא, ובפני העם האירני במיוחד, כי אין לנו דבר נגד העם האירני או חלילה נגד הדת השיעית ושלא מרצוננו ההנהגה האירנית גרמה למצב הנוכחי. דומה שדובר צה"ל בשפה הפרסית עושה כן בהצלחה, אך לא די בכך. דומה שזהו שיקול נוסף ומגביל שיש לשקול בהתקפה על אירן בשאלה אם לפגוע גם בתשתיות כמו מכוני מים וחשמל, מעבר לצורך לפגוע במתקני הגרעין ובתעשיית הנפט והגז שמהן שואב השלטון את הכספים הנחוצים לו להצטיידות בנשק ותמיכה ב"פרוקסי", שליחיו, כמו החות'ים, החיזבאללה והחמאס, ועירק.
המצב בימינו מזכיר במספר קווי דמיון את אותם ימים רחוקים, באותה אירן, שנקראה אז פָּרס, ונשלטה בידי מלך הפכפך ועריץ, אשר שוחד בכסף ונענה לבכיר שריו, אותו המן הרשע, שיצא משום-מה כנגד היהודים בממלכותיו עד שאסתר (פורים קרב...) שינתה את דעת השליט. כאן המן של ימינו הוא עצמו השליט. כיום כאז השלטון נושה בנתיניו תוך שימוש נורא ומופרז בִּתְלִיָּה, כדרך המקום מקדם...
עדיין מתקיימות מעט הפגנות נגד המשטר, בעיקר מחמת המצב הכלכלי המעורער, תוך קריאה לשינוי המשטר. למרבה הצער הנשיא דונלד טראמפ, שהבטיח לעם האירני סיוע במהפכה המתהווה היסס והתעכב, ועד כה לא קיים את הבטחתו להמונים שם ואולי כבר החמיץ את ההזדמנות להכות במשטר האימים האירני ולמוטטו בשיא חולשתו.
קשה לרדת לשיקוליו או לסיבות להחלטותיו של הנשיא טראמפ. ארה"ב, והעולם כולו, כבר סובלים ממדיניותה התוקפנית של קוריאה הצפונית הגרעינית שנתונה לשלטון שאינו שוחר שלום. כלום הנשיא חפץ בעוד צרה דומה גם במזרח התיכון? כלום נעלמו מעיניו הקריאות "מוות לאמריקה" בכל ההפגנות שמארגן שם השלטון? כלום עצם עיניו מפיתוח הטילים האירנים העשויים כבר היום להגיע מאירן עד ארה"ב? מהקשר המסוכן בין אירן לסין ורוסיה, יריבותיה של ארה"ב?
מי יתן והעם האירני יצליח להשתחרר מלפיתת האייטולות ולצאת לדרך חדשה, עם שלטון נבחר, אחראי ורודף שלום שידאג לצורכי עמו ויחדל מלחרחר מלחמות, ולהפיץ ריב ומדון בכל המזרח התיכון וימנע מלהשקיע את מיטב כספי המדינה בהתחמשות ובשאיפה להשיג נשק גרעיני.