מלחמת ארה"ב וישראל מול אירן ושלוחיה האירו פינות שונות שדומה שכל העולם לא היה מודע להן. ידענו לערך על הישגיה של אירן בתחום העשרת האורניום (ופה אולי המקום להעיר שאין לנו, כציבור, כל ידע אם אירן גם עסקה או עוסקת אף בתחום חקר הפלוטוניום, המתכת האחרת שניתן ליצור ולחמש עמה פצצה גרעינית). ארה"ב ואירופה גם לא ידעו עד כמה שוכללו הטילים שפיתחה אירן וכבר כיום הטווח שלהם מאפשר לשלחם לכל נקודה באירופה ועוד ידם נטויה להגדיל את הטווח אולי עד ארה"ב עצמה.
ידענו שמיליוני מוסלמים היגרו והתיישבו דרך קבע במדינות אירופיות אך לא חשנו עד כמה לא "התבוללו" במדינות בהן התישבו ולא אימצו את תרבותן, אלא השתמרו כקהילות מוסלמיות דתיות וסגורות האויבות ל"כופרים" כמו בארץ מוצאן; צברו כוח פוליטי ודתי חזק במדינות אלו ועד כמה השפיעו על התרבות והלאומיות המערבית. במערב לא שמו לב עד כמה נוצרים, ובעיקר צעירים, באירופה (ובארה"ב!) התאסלמו, שלא להזכיר את הצעירים שהצטרפו, גם בפועל, לאל-קעידא ולתנועות מוסלמיות רצחניות אחרות.
פינה כאובה נוספת שהתגלתה היא חולשתה של נאטו, בצד חולשתן של המדינות החברות בה וצבאותיהן. נאטו הוקמה כמגן למדינות הדמוקרטיות (ברובן) של מערב אירופה שהיו מפוחדות מול תאוות ההשתלטות של ברית-המועצות. בנאטו הוקמה מערכת פיקוד ושליטה ודומה היה שהמערב הגיע, בצד "המלחמה הקרה", לשקט, שלווה וביטחון מבריה"מ, אשר אחרי שהתפרקה רוסיה של פוטין תפסה את מקומה עם אותו תאבון להשתלט על מדינות אחרות או כפיפתן לרוסיה, כפי שקרה אכן בקובה, בצ'ילה, בוונצואלה, במידה רבה בסוריה של בשאר אסד, מצרים של נאצר ובמדינות שונות באפריקה.
האירופים חסכו במימון ברית נאטו וחלק הארי של אחזקתה נפל על ארה"ב עד להבחרו בשנית של הנשיא דונלד טראמפ לנשיא ארה"ב. טראמפ הבחין זה מכבר שבמידה רבה נאטו היא נמר של נייר. היא נטלה חלק מועט בחיל האו"ם שנשלח ליוגוסלביה המתפרקת אך נמנע כמעט לחלוטים ממאבק בקומוניזם כמו בויטנאם ובקוריאה ובמלחמות באפגניסטן, עירק, בחות'ים כאשר התנכלו לשייט בים סוף ושוב גם באירן שחסמה לאחרונה את מצר הורמוז, למרות חיוניותו העצומה לכלכלה ולאנרגיה באירופה.
נאטו הוקמה מחמת הפחד מהאיום הסובייטי. הפחד הזה נותר מתחת לכל המפקדות, ההסכמים שנחתמו, הטקסים ודגלי המדינות המתנפנפים אך לא קמה לברית מנהיגות מובהקת ובעלת כריזמה וסמכות. נאטו לא העזה, פרט למחאות חלושות, לפעול כנגד רוסיה שהפרה את השלום, לא כאשר צוללות רוסיות חדרו למי החופים של המדינות הסקנדינביות, גם לא כאשר שילחה כתבב"מים לשמי פולין או כאשר ירי שכוון לכאורה כנגד אוקראינה דלף למדינות נאטו. הברית חששה לתמוך תמיכה משמעותית בנשק ואמל"ח באוקראינה מעבר לתרומת ארה"ב והמעט ששיגרה גרמניה. חילות האוויר של נמדינות נאטו לא התערבו עד כה באוקראינה, אפילו לא רק בירוט טילים וכתב"מים רוסיים ואף לא הטילו סנקציות על אירן שסיפקה כלי-טייס שונים לרוסיה. אכן נמר של נייר ודיבורים.
צבא קטן אך נחוש
כבר ראינו בהיסטוריה אלפי מקרים בהם צבאות אדירים ניגפו בפני כוחות קטנים מהם בהרבה אך מגובשים ומונהגים בידי מנהיגים ומפקדים אמיצים ונחושים. נזכיר רק דוגמאות מועטות. אולי נתחיל במלחמתו של גדעון, הוא ירובעל, בהמוני המדיינים כאשר יצא בלילה בראש שלוש מאות לוחמים בלבד שהיו מצויידים רק בלפידים בוערים המוחבאים בכדים שנופצו בבת-אחת וגרמו לבהלת ענק ולמנוסה במחנה מדיין בו הייתה יד איש ברעהו עד לתבוסה מלאה. כך גם יהונתן בן שאול אשר עלה רק עם נושא כליו על מחנה פלשתים שכה הופתעו ונבהלו עד שנסו מוכי חרדה משדה המערכה עוד בטרם קרב. ספר שמואל מספר על מנהיגים שעלו מתוך העם והושיעוהו. נזכיר את מרד החשמונאים וחיל המכבים שהיכו צבא יווני-סורי מקצועי ומאומן או את ניצחון היוונים-הספרטנים במרתון מול העוצמה הפרסית.
ומכאן להיסטוריה המודרנית יותר: רוסיה האדירה פתחה בלחימה מול פינלנד הקטנה, אלא שפינלנד החזיקה צבא קטן אך נחוש ומאומן בפיקודו המעולה של הגנרל מנרהיים ובלמה את הרוסים. היטלר הארור צפה במלחמה זו והסיק מסקנותיו לעתיד לגבי הצבא הרוסי. אחרי מלחמת העולם הראשונה בה נוצחה גרמניה האמינו המעצמות המנצחות האירופיות בשלום אך חששו מהתחזקות הקומוניזם בגרמניה ובצרפת. מדינות אלו אחרי שהכתיבו תנאי כניעה קשים לגרמניה התמקדו בשיקום העצמי.
הצבא הצרפתי התעצם והתחדש בכוח אדם ובציוד אך מפקדיו נותרו מבין יוצאי המלחמה הקודמת שלא עקבו אחר החידושים בעולם, כמו התפתחות התעופה, השריון ותורות הלחימה החדשות ששמו דגש על לוחמה אווירית, תנועת שריון וכח אש במקום לוחמת החפירות הישנה. הממשלה והפיקוד הצרפתיים נערכו להגנה ולא לתקיפה והתבססו על שורת מבצרים בגבול מול גרמניה. כך הוקם קו מז'ינו המפורסם, אך גם כאן נעשתה רק מחצית המלאכה כי ארצות השפלה, בלגיה והולנד, לא הסכימו לבצר גם את גבולן מפחדן מפני גרמניה. באופן זה נותרה אפשרות העקיפה של קו מג'ינו דרך ארצות השפלה ממש כמו במלחמה הקודמת. גם קו מז'ינו המפואר לא עמד בפני תקיפות מן האויר וארטילריה מודרנית.
המערב רודף השלום לא הקפיד לפקח על גרמניה, מאז עלה בה היטלר לשלטון, שבעזרת סטאלין, יריבו הברור אשר מחמת חששו מהיטלר שבנה את הוורמאכט בחר לשתף עימו פעולה. גם סטאלין חרד מפני גרמניה ולמרות שהנאציזם היה יריב מוצהר של הקומוניזם, ועל כן טיפח ידידות עם אויבתו הנאצית ולא עם המערב שהתנגד לקומוניזם, ואפילו הסכים עם היטלר, בהסכם ריבנטרופ-מולוטוב, לחלוק ביניהם את פולין החלושה ובעלת צבא סמלי שעיקרו חיל פרשים שתוך שבועיים נטבח באש מטוסים ובמקלעים.
על כן סטאלין התיר לגרמניה לערוך אימונים לצבאה ולטייסיה בשטחים רוסיים ואף לצי הגרמני המתחדש להתאמן בים השחור, מתוך אמונה שכך יקנה חסינות ממלחמה מול גרמניה, הכל מתחת לאפן של מדינות המערב עד שהופתע בפלישה הגרמנית לרוסיה במבצע "ברברוסה". הפחד מגרמניה שימש היטב את היטלר במו"מ עם צ'מברליין ובפחד הצרפתי מפניו. הצבא הצרפתי העצום פי כמה וכמה מהצבא הגרמני הוכה בהעדר נחישות ופיקוד מתאים ומודרני וכך הובס גם חיל המשלוח הבריטי לצרפת.
פחד הוא אויב נורא וכאשר הוא פושה בצבא הוא מובילו לתבוסה. הרוצחים של אל-קעידא הבינו ואימצו את השיטה. הם ערכו טבח פומבי בשבויים ובאירופים שנפלו בידיהם והצבא העירקי הגדול והחזק פי כמה והמצויד היטב בטנקים וארטילריה, נבהל, נמוג וברח מפני צבא רוצחים קטן אך נחוש וחמוש ברובים וסכינים שכבש את מרבית עירק וסוריה תוך שימוש בטנדרים חמושים במקלעים. בינתיים התברר לטראמפ ולעולם כולו כי נאטו כיום אכול בחרדה מבפנים ואינו מהווה אפילו משענת קנה רצוץ.