על גבעת רם על ראש התל
יושבת לה ממשלת ישראל.
בכל שנה או שנתיים לא יותר
אותו הריטואל חוזר וחוזר.
חליל רועה מנסה שם לחלל
מזמור חדש לישראל.
ולרועה מדינה קטנה וצרה
ולו רק גדי - גדי אחד -
חד גדיא חד גדיא.
הגדי הזה הוא עם ישראל
שאותנו הוא בחר - תודה לאל.
והגדי הזה כבר עייף ורצוץ
ממלחמות היהודים והראש גוץ.
העם מביט והכל לא מאמינים
עד כמה מנהיגיו אותנו מרמים.
חד גדיא חד גדיא .
קולות של שועלים
מכל עבר נשמעים.
את נפשו של הגדי הם מבקשים.
ומה עושים הרועה והכבשים
ביניהם רק מתווכחים
הכל מוכרים בתרי זוזי
ומי בסכנה אם לא הגדי
אך מה חשוב להם , הגידו לי.
חד גדיא חד גדיא.
ומיהם הרועה וכלבי השמירה
אם לא השחקנים הראשיים בכל "פרשה".
רבים מהם חשודים בשחיתות
חיי מותרות ומלוא התעלמות.
ורק הגדי המסכן ומבולבל
לא יודע את נפשו מכל ה"פסטיבל".
הגדי מצפה לדוגמה ומופת
ובמקום רק מכאובים ותופת.
חד גדיא חד גדיא.
רבים מאלה שצעקו וזעקו
החליטו להחריש, התקרנפו.
מלחמה קשה עלינו התרגשה
ותיבת פנדורה נפתחה.
ולכל התברר שבמשך השנים
הרועים שלנו בהשרות עסוקים.
העורף חשוף וגדי במנוסה
אך העיקר לקיים ממשלה.
חד גדיא חד גדיא.
לעזאזל העם והגדי
להיבחר שום זו משאת נפשי.
צדק ומשפט , שוויון ואחדות
לא מעניינינו , הכל זה שטות.
אך אל תשכחו מנהיגים יקרים
הגדי אומנם קטן , אך יש לו חושים.
מרגיש היטב את טבע הרועים.
לחיות הוא רוצה , בביטחון ורווחה
זכותו לדרוש זאת , ללא הנחות
בישראל , ארץ האבות.
חד גדיא חד גדיא.
ואתם הרועים אל תנסו לתרץ
כי הגדי יודע איך עגל הזהב ניתן לנתץ.
ואתם הרועים , מהר התעשתו
לפני שהשועלים את הגדי יטרפו.
חד גדיא חד גדיא.
