בונה בתוכי את משכן הודאות.
את חומות הביטחה השאננה
שנותצו ביד אמונה
ידו של היריב הפנימי
היושב בתוכי כרודן המיצרים
מפקד על ריבואות צבאותיו
רבבות תאי מתכנסים למלחמה
מטכסים עצה
כיצד לנצח את האויב הערמומי
המשתיל במוחי מחשבות לא לי
הפוצע איברי ללא רחם
בפעילות שקטה, בלתי מורגשת כמעט
עד בוא יום הדין
וכאב ללא רחם
יפשוט באיברי.
רב סוהר הכובל את שיני בסוגר ברזל
מדמה לעצמו שאיש לא יוכל לו.
אבל החלום עדיין בוער בעצמותי
וצו המלחמה העתיק סוער בדמי
מלהיט את כל תאי
הבורא בעזרי
ולכן לא אירא רע
כי אתה עמדי
צועדת בדרך
ולצדי כל הנביאים
כל הצדיקים
מושיטים לי את ידם
ואני יודעת:
גם אם אפול
שבעתיים אקום
אל תחייה מלבלבת
בשלל ריחות, גוונים, טעמים
תחיית העם היושב בציון
ארץ ציון ירושלים.