אודך אלי על הגשם שהורדת על גני,
רוותה ארצי ,האירו פניה ,
לא שיטפונות, זרמו בזעם לכלות השנאות
ולשונות הרע בערוצי מולדתי,
רק גשם חרוץ, מלא חמצן ריחני, רחץ
את עצבונות העצים,
הנה ישרו גבם המאובק ושלחו אליך
זרועות תודה שקופים כחלום מלא אהבה.
ברקיך האירו את אפלת הלב היגע
ומילאו אותו בידיעת השגחתך .
גם ההיבסקוס הכתום ,
גם הבושמת האדום והסגול,
גם צפור גן העדן , והגרניום - הביטו בפליאה בצבעי
הסתיו שהלבשת אותם. כבר לא זוהרות, משמחות
הנפש, בחסד הניגודים, על-רקע האפור.
גם צופיות הדבש ריפרפו פה לאחר הגשם,
מבקשות צוף פרחים ,
יפות כאבן חן מלוטשת , כחלום אהבה
שאין לו מילים. אפילו לא התעטשו הזעירות
המופלאות הללו , שרדו בשלום את הסערה.
אודך אלי, על אלו הפלאים, על מפתן ביתי.