הודעה יבשה בעיתון:
חסרת בית מתה מן הקור.
נמצאה הבוקר שרועה על ספסל.
ככל הנראה מוות שנגרם מאובדן חום הגוף.
כך מסכמות שלושים וחמש מלים
סיפור חיים של אישה
שאפילו לא נדע את שמה.
ואני יושבת כאן בחדרי המחומם
קוראת את העיתון
ופתאום עולה בי גל של חמלה עצומה
אל האישה חסרת השם והצורה
מי את, אני שואלת, האם את
אותה מתולתלת תמהונית
שעקבה אחרי עם עגלת קניות
מלאה בסמרטוטים
וביקשה לישון בבית הסופר?
כששאלתי אותך לשמך
התחמקת ולא ענית רק נקבת בשמי ללא הרף
שואלת את עצמי
מה יכולתי לעשות
ולא עשיתי
למען כל הנחשלים, הנפגעים,
חסרי הבית, הפגועים,
האם כל זה הוא רק
ענין של תקציבים
או שמא נחוץ כאן משהו
הרבה יותר עמוק,
שינוי מודעות טוטאלי
של המדינה
על כלל אזרחיה
שינוי הנזעק מכל דף וספר בתורה - - -
מה היה לנו שכה נוכרנו
איש לרעהו
מדוע אנו משאירים אנשים למות
על ספסלים באמצע העיר?
האם הפך לבנו לאבן?