חיים רביבו הוא לא רק כדורגלן: הוא גם סמל. היה ונותר. סמל לתושבי אשדוד עיר מגוריו. סמל שמדינת ישראל "ייצאה" לספרד ולטורקיה. סמל לנדיבות לב, כי אין כמוהו, למעט, אולי, אבי נמני, בנתינה - בעיקר בסתר. סמל להצלחה. סמל לצניעות. סמל לאכפתיות. אבל במדינת ישראל של היום אין הרבה משמעות לסמלים: אפשר לרמוס אותם, אפשר להרוס אותם ואפשר, אפילו, "להגלות" אותם לחו"ל.
על-פי פרסומים ביומונים שונים, הסתבך חיים רביבו עם מי שמוגדרים בעיני המשטרה "יעדים מודיעיניים". הרקע להסתבכות: רומן-לכאורה שניהל כוכב הנבחרת לשעבר עם חברתו/ידידתו/רעייתו של יעד מודיעיני לא סלבריטי במיוחד. הלה, כך פורסם, "העניש" את רביבו בקנס של 3 מיליון ש"ח ובהגליה לחו"ל לפרק זמן של שנה וחצי. אלא מה, רביבו זה, שלא כל כך בוטח וסומך על המשטרה, פנה ליעד מודיעיני די מוכר בארץ כדי שיסייע לו. בתגובה החליט "השופט" לשנות לו את גזר דינו: 6 מיליון ש"ח קנס ושלוש שנות הגליה בארצות הברית. רביבו, כמובן, מכחיש כי יש דברים בגו. נהפוך הוא: הוא עוזב, בינתיים הוא כבר עזב, לארצות הברית מרצונו החופשי על-מנת לפתח את עסקי עיצוב התכשיטים של רעייתו.
לפני שבוע פרסמה התקשורת את תמונתם של רביבו ורעייתו על ילדיהם כשהם עוזבים את הארץ. "צו הרחקה"? תכשיטנות? אלוהים יודע!
בין אם הסיפור של רביבו נכון ובין אם לאו, מעולם לא קרה שייכתבו כל כך הרבה דברים על מי שמוגדר כסמל להרבה דברים ואף אחד לא קם והתייחס: לא ראש הממשלה, לא שרים, לא ח"כים. לא המפכ"ל, לא קציני משטרה בכירים, לא שופטים (בדימ.). אף אחד לא קם, כדי לשאול: האם נכון שרביבו על משפחתו גורשו בבושת פנים על-ידי עבריינים? האם זה נכון, שבישראל 2008 לא רק רוצחים חפים מפשע על חוף הים מול השוטרים, אלא גם מנתקים אדם מבני משפחתו ושורשיו רק משום שעבריין כלשהו החליט והמשטרה עסוקה בוויכוח בין מפכ"ל מקרי לממ"ז תאב פרסום, במקום למגר את הפשע?
ישראל 2008 היא שערורייה שאין לה אח ורע: ברשות המחוקקת (שחיתות), ברשות השופטת (אבא של השחיתות), ברשות המבצעת (אמא של השחיתות). אין לך כמעט גוף שאתה יכול לסמוך עליו, אפילו לא על צה"ל של רב אלוף גבי אשכנזי. למה? תשאלו את רביבו, הוא יספר לכם. אלא אם אסרו עליו גם לדבר...