מִמַּבָּט-רִאשׁוֹן האמנתי
שתהיה אצלי האחרון
אך מרוב לנסות-ולטעות ידעתי
תַ'מרחק בין מציאות ודִמיון
כן. לא פעם כבר התעוררתי
כאילו אחרי שֵׁנָה בריאה
והִבטתי סביבי ולא קמתי
כי עולם שלם לא היה –
עולם שלם – עולם כמוךָ
שלא היה אָמוּר לָגוּז
שנאחז-בי בכול הכוח
ואני בו: לָנֶצַח זוּג...
זה לא החזיק גם עד אמצע הדרך
בין המציאוּת – לבין הדמיון
וככה מצאתי תְ'עצמי משוטטת
לבד שם באמצע שום-מקום –
ובכל פעם שזה שוב קרה לי
נשבעתי שזה לא יקרה לי שֵׁנִית
והבא שיֵצֵא לקראתי פה אקרא לו
"חפוז" – בוא-חפוזי לֶךְ-לְךָ חפוזי!
אם תישאר איתי לָנֶצַח
אקרא לך "חפוז נִצחי"
אך אִם תשאיר אותי באמצע
אצחק לך בכל כוחי!
חה-חה חה-חה! – חה-חה חה-חה-חה!
חה-חה חה-חה!! – חה-חה חה-חה!!
חה-חה חה-חה!!! – חה-חה חה-חה-חה!!!
חה-חה חה-חה – חה-חה חה-חה...